______

מכורים ומשתמשים בסמים בהזרקה

קבוצה זו משתייכת פעמים רבות למספר קבוצות שוליים בחברה וניתן לראות במקרים רבים שילוב של מספר מצבי קושי ומשבר בקרב אוכלוסייה זו.

תכנית יזה"ר

בכל שנה כ8%-15% מכלל הנדבקים בHIV נדבקים משימוש בציוד הזרקת סמים משותף, דבר אשר הופך את משתמשי הסמים בהזרקה לקבוצת הסיכון השלישית בגודלה ובעלת סיכון מובהק להדבקה בHIV. 

בין ההתמודדויות של קבוצת סיכון זו ניתן לראות פעמים רבות מאפיינים של דרות רחוב (שיכולה להתאפיין בקשיים ביצירת קשרים בינאישיים, תחושה של תלישות וניכור, קושי בתכנון והצבת מטרות עתידיות, אגרנות...), תחלואה נפשית כתוצאה משימוש בסמים כימיקליים על בסיס קבוע (שיכולה להתאפיין ביאוש קיומי, אבל כרוני, אובדנות, התקפים פסיכוטיים...), תחלואה פיסית (שיכולה להתאפיין בהזדקנות מואצת, פגיעות נוירולוגיות וקוגנטיביות, מע' חיסונית מוחלשת...) וכמובן מאפייני ההתמכרות עצמה (שיכולים להתאפיין בהפרעות אישיות, פשיעה ועבריינות, שינוי בדפוסי חשיבה...).כלל המאפיינים הללו מעלים את הסיכוי של אוכלוסיה זו להדבק בHIV מחד, ומקשים עליה להתמודד עם הוירוס אם וכאשר נדבקים בו מאידך.

התמכרות היא מצב של תלות פסיכולוגית וגופנית בחומר או בפעילות כלשהם. התמכרות מתאפיינת בהתנהגות כפייתית שנועדה להשיג את אותו גירוי, אשר ממשיכה גם כאשר היא מובילה להשלכות שליליות ובאה על חשבונם של צרכים חשובים אחרים, פסיכולוגיים וגופניים כאחד (לדוגמה שינה או יחסים חברתיים). לאורך זמן אין לאדם באמת שליטה בשימוש וההתמכרות מנהלת את הפרט. התמכרות היא בעיה שמקיפה תחומים רבים, היא עלולה לפגוע בתפקודו הנורמטיבי של האדם בתחומים רבים כגון יחסים בינאשיים, תחומים כלכליים וכו'. התמכרות היא מחלה שאינה ניתנה לריפוי, אבל ניתנת לטיפול וניתן להשיג בה החלמה. התמכרות נועדה להקל על כאב אך גם גורמת לסבל וכאב שממנו המכור מנסה להשתחרר.

עלפי ארגון הבריאות העולמי ניתן לאבחן התמכרות כאשר מתקיימים שלושה מששת הקריטריונים הבאים:

 1. תשוקה עזה או דחף כפייתי לשימוש בחומר או ביצוע הפעילות אליה האדם מכור.

 2. קושי בשליטה על כמות ומשך זמן השימוש בחומר.

  3. הופעת 'תסמיני גמילה' (תגובות גופניות).

 4. סבילות.

 5. השימוש בחומר או הפעילות הממכרת בא על חשבון היבטי חיים משמעותיים.

 6. השימוש בחומר או העיסוק בפעילות הממכרת ממשיכים למרות המודעות לנזק שהם גורמים.

עולם ההתמכרויות הינו עולם גדול ומגוון מאוד, והתמכרות יכולה להתקיים בין אם כתלות בחומר או בהתנהגות מסויימת. לכן גם הטיפול מחולק לגמילה פיסית (מצב בו הגוף מתנקה מהחומר אליו הוא מכור), גמילה אמבולטורית (לימוד האדם דפוסי חיים חדשים ללא ההתנהגות אילה התמכר) או ייצוב על תחליפי סם (מתאדון, סובקסון, סובוטקס- חומרים אשר מטרתם להוריד את תחושת ה"קריז" הנגרמת כתוצאה מגמילה מסם ומאפשר תפקוד יציב. הנטילה היא יומית וכארש מפסיקים ליטול את התחילף, הקריז חוזר). תכנית הטיפול מותאמת לפני סוג ההתמכרות ולפי הצרכים, הרצונות והמאפיינים של המטופל. אוכלוסיית המכורים הינה בסיכון מוגבר להדבקה הן בגלל פרקטיקת צריכת הסמים הנהוגה בה (הדבקה בציוד הזרקה משותף) והן בגלל ההרגלים המיניים בקרבה שפעמים רבות מושפעים משימוש בסם ואינם מיטיבים.

שימוש בחומרים פסיכו-אקטיביים בכלל, וסמים בפרט, מקושר באופן ברור לקיום יחסי מין ללא קונדום. הסיבות לכך הן רבות ומגוונות: ירידה בשיקול הדעת תחת השפעה של חומרים פסיכואקטיביים, ירידה ברמות התחושה או ביכולת להגיע לזקפה דבר שיגרום לוותר על הקונדום, הערכת סיכונים שגויה ולא רציונלית, חוסר יכולת כלכלית לרכישת קונדום (שלא נמצא בראש סדר העדיפויות הכלכלי) או נגישות לקונדום או לבתי מרקחת. חשוב לציין, כי במקרה של חשיפה לנגיף, סיכויי ההדבקה של אוכלוסיית המשתמשים הם גבוהים יותר, עקב מערכת חיסונית נמוכה או זיהומים אחרים, המעלים את הסיכוי להדבק ב-HIV.

בנוסף, בהתייחסות לצריכת סמים בהזרקה, פרקטיקת צריכת הסמים עצמה מהווה סיכון להדבקה בHIV. בגלל מבנה של מזרקים בעלי מחטים חלולות (מזרקים אשר מזריקים חומרים לתוך הגוף), בעת הוצאתו מהוריד נותר ואקום שמתמלא בכמות קטנה אך משמעותית של דם מתוך הוריד ממנו הוא מוצא. בעת שימוש משותף במחטים, דם זה מוזרק ללא מעורבות של אויר בתהליך (ולכן אין התחמצנות של הנגיף), ישירות לגופו של המשתמש הנוסף. בגלל הריכוז הגבוה יחסית של הנגיף בדם, כמות הדם הזאת, כאשר מוזרקת ישירות לתוך מחזור דם אחר, מספיקה על מנת לסכן בהדבקה בנגיף ה-HIV. ככל שיותר אנשים משתמשים באותו המזרק גדל הסיכון להעברת הנגיף. כמו כן, כאשר דם הנושא את הנגיף מהול בנוזל אחר, משך הזמן הלוקח לנגיף להתחמצן מתארך באופן משמעותי. מסיבה זו, כאשר חולקים בכלל ציוד ההזרקה או במצבורי סם נוזלי/ סם מהול בנוזל (כף, כפית, פקק וכו'), קיים חשש להדבקה, שכן הנגיף עשוי להימצא במצבור זה.

בשנים האחרונות, ניתן לראות התייצבות במספר מקרי ההדבקה בקרב אוכלוסיית המשתמשים בסמים בהזרקה, אשר הגיעה לאחר שנים בהם צפינו בעלייה חדה ביותר במספר ההדבקות ב-HIV  בקרב אוכלוסייה זו. ע"פ נתוני משרד הבריאות, בשנת 2011 8% מכלל המתגלים החדשים נדבקו משימוש בסמים בהזרקה, בשנת 2012 הייתה עליה ל-13% ובשנת 2013 עלייה ל-15%. בשנים אלו נכנסו לשוק בצורה מוגברת נוכחות של סמים סינתטיים חדשים כגון "נייס גאי" ו"חגיגת" לצד שימוש מוגבר בריטלין. סמים אלו השפיעו משמעותית על דפוסי צריכת הסמים באותה התקופה. אלו סמים אשר מסיסים במים ואין צורך לחמם אותם בכדי להמיסם (ובכך הם גם לא עוברים תהליך מינימלי של סטריליזציה). בנוסף, השפעתה סמים מסוג זה קצרה משמעותית מסמים ותיקים יותר (כמו הרואין לדוגמא), דבר אשר גורר צורך בהזרקת החומר מספר רב מאוד של פעמים לאורך היום (פי 3-4). מן הסתם, ככל שמספר ההזרקות רב יותר, נזקי ההזרקה הולכים ומתרבים והסיכוי לדבקה במחלות זיהומיות בכלל ובHIV בפרט, הולך ועולה.

לצד כל אלה, מאז ההתפרצות הגדולה בשנים אלו, אנחנו עדים לירידה והתייצבות במספר הנדבקים החדשים בקבוצת סיכון זו מידי שנה. בשנת 2015 ניתן היה לראות שיעור של 8% מכלל הנדבקים הארצי בHIV שהשתייכו לקבוצת הסיכון הנ"ל. יש להניח כי עקב המאמצים הרבים הנעשים בתחום, אנו רואים שימוש זהיר ובטוח יותר בציוד הזרקה בעת הזרקת סמים ומודעות גדולה יותר ונגישות גדולה יותר לשימוש בקונדום.

חשוב לציין כי בעוד HIV/איידס הפכה למחלה כרונית עבור רוב נשאי העולם המערבי בזכות הטיפול התרופתי, היא עדיין סופנית במקרים רבים עבור מכורים פעילים ,אשר אינם מודעים למחלתם או אינם מסוגלים להתמודד עימה ולטפל בה בגלל אורח חייהם.

פרויקט יזה"ר

פרויקט יזה"ר לצמצום נזקי הזרקה היא תכנית המיועדות להפחית את התפשטות מחלת האיידס, הצהבת ומחלות מדבקות אחרות המועברות בדם, בקרב משתמשים בסמים בהזרקה, משפחותיהם והקהילה הרחבה.

תכניות החלפת מזרקים החלו בפעולתן בתחילת שנות ה-80 של המאה העשרים לנוכח התפשטות מחלת האיידס בקרב המכורים לסמים הנוקטים בפרקטיקות של הזרקה.  כיום קיימות מאות מסגרות כאלו ברחבי העולם (סין, איראן, דרום אמריקה וכמובן באיזורים באירופה, ארה"ב ועוד). בישראל הוקמה תכנית יזהר בשנת 2007 ביוזמת משרד הבריאות (המחלקה להתמכרויות והיחידה לשחפת ואיידס), הרשות הלאומית למלחמה בסמים ואלכוהול והוועד למלחמה באיידס. נציגי שלושת הגופים הללו חברים בוועדת היגוי של התכנית. בארץ מוכרים כ-20,000 מכורים לסמים המוגדרים קשים. מעריכים כי קיימים לפחות 5000 המזריקים סמים.

ההנחה העומדת מאחורי תכניות אלו בכלל ומאחורי תכנית "יזהר" בפרט היא ההבנה שאין חברה הנקיה מסמים. הגישה של מזעור הנזקים מחפשת פתרונות פרגמטיים וריאליים לבעיה זו תוך כדי התמקדות ב'כאן ועכשיו' וטיפול נקודתי בבעיות ובנזקים, כל זאת באופן לא שיפוטי תוך חתירה לשיקום כבוד האדם. התפיסה היא שאין פתרון אולטימטיבי ומומלץ לייצר מגוון של התערבויות המבוססות על מקצועיות, חמלה, בריאות וכבוד האדם. הצלחת החברה ככלל צריכה להימדד בשיעורים של מוות, מחלות, רווחה, פשע וסבל ולאו דווקא בשיעורים של שימוש או אי שימוש בסמים. התכנית קמה מתוך הבנה שהתמכרות היא מחלה שפוגעת במכור, בסביבתו הקרובה והרחוקה פיזית ונפשית. עשוי לעבור זמן ממושך עד שמכורים לסמים יחלימו (אם בכלל) ועל כן יש לתת מענה גם במהלך ההתמכרות.

אוכלוסיית היעד של התכנית היא מכורים בוגרים המזריקים סמים. מרביתם של המכורים הינם דרי רחוב, אך ישנם גם מכורים אשר חיים בינינו שיודעים כיצד לפעול להשגת הסמים תוך שהם מסתירים את בעייתם מהסביבה. מרבית המטופלים מזריקים הרואין, חלקם מזריקים תערובת של קוקאין והרואין וקיימים אלה אשר מזריקים "חגיגת" , אמפטמינים ועוד. עבודת הרחוב מסייעת באיתור והעמקת הקשר עם אוכלוסיות קצה (בתוך אוכלוסיית המכורים), דהיינו - אלה הנמצאות בזנות ואותם מכורים לסמים אשר בנוסף חולים בתחלואה נפשית- 'תחלואה כפולה'.

מטרות התכנית:

·         מניעה והפחתת הידבקות במחלות זיהומיות עזרה ראשונה נפשית ובריאותית.

·         סילוק ציוד הזרקה משומש מהרחובות ובכך סיוע בהפחתה של סכנת ההידבקות. כיוון שהתכנית עובדת במתכונות של החלפת מזרקים- ציוד הזרקה משומש רב יוצא ממחזור השימוש והרחובות פחות מוצפים בציוד הזרקה משומש אשר עלול לגרום נזק.

·         משיכה של מכורים מנוכרים לחברה, בניית קשרי אמון עימם ומתן סיוע ע"י יעוץ, מיצוי זכויות, הפנייה למסגרות טיפול או גמילה ועוד.

 

התכנית פועלת במתכונת של 3 שעות קבלה, כפעמיים בשבוע ומתקיימת בפריסה ארצית (ת"א, אשדוד, חיפה, ירושלים, ב"ש וסיורי רחוב בערים נוספות כגון חולון, אשקלון, בת- ים, הקריות ועוד). כל מטופל המגיע לראשונה לאחת מתחנות יזה"ר יקיים שיחה ראשונית ובה יקבל הסברים על ההיבטים הרפואיים והחברתיים של התכנית.

במסגרת התכנית בכל יום חלוקה נמסרים לכל מטופל מזרקים, נאספים מזרקים משומשים ומחולקים קונדומים לכל דורש, נמסרים פרטי ציוד חיוניים כמו ספונג'טות (כריות אלכוהול לחיטוי), פילטרים (לסינון הסם מחומרים שאינם מסיסים), פקקים (לשמירת מצבור הסם) ועוד.  נבנה קשר בלתי פורמאלי ומועבר מידע למיצוי זכויות ומסגרות טיפול. כמו כן ניתנים שירותים נוספים: אוכל, בגדים להחלפה. הצוות המקצועי יוצר קשר עם המכורים ומעודד אותם לגמילה ולפיתוח אורח חיים נורמטיבי נקי מסמים. כמו כן ניתן יעוץ, אבחון וטיפול רפואי, אבחון נפשי, יעוץ משפטי, היגיינה ובריאות (מקלחת, ביגוד, מזון). בזמני הפעילות של החלפת המזרקים נמצא גם מדריך איתור, כך שאלו המעוניינים בתהליך גמילה יוכלו לקבל מענה מיידי ולעבור באופן ישיר "מדלת לדלת" ולהתחיל בתהליך תוך שמירה על רצף טיפולי.

פעילות המערך קשורה יד ביד בפעילותו של פרוייקט יזה"ר. הוועד היה שותף בהקמת התכנית לפני כעשור וגם כיום ממשקי הפעולה של שני הוועד והתכנית רציפים והדוקים. הוועד מקיים עם התכנית קשרי עבודה רציפים, משתתף סיורי רחוב לאיתור דרי רחוב ונשים בזנות, מקיים ימי בדיקות HIV בתכנית, עוזר במיצוי זכויות רפואיות למכורים המשתלבים בתכנית ועוד.

23.03.18 " ד"ר יובל לבנת, מנכ"ל הוועד למלחמה באיידס מדברעל הפרויקט הבינ"ל למיגור האיידס בת"א- להאזנה לחצו כאן

19.03.18 TEL AVIV JOINS WORLD-WIDE EFFORT TO REDUCE HIV- לקריאת הכתבה לחצו כאן

19.03.18 "עיריית תל אביב יפו הצטרפה לפרויקט   (Fast Track Cities (90-90-90" לקריאת הכתבה לחצו כאן

21.02.18 "מי מפחד מאנדיטקטיבל?" לקריאת הכתבה לחצו כאן

11.12.17 "בן הזוג שלי חיובי ואני לא"- לקריאת הכתבה  לחצו כאן

07.12.17 "חיים עם HIV? אין סיבה שלא תוכלו להביא ילדים לעולם" לקריאת הכתבה לחצו כאן

06.12.17 "נושאת באומץ" - לקריאת הכתבה לחצו כאן

04.12.17 "גיליתי שאני חיובי. מה עכשיו?" - לקריאת הכתבה לחצו כאן

01.12.17 הסיפור האישי של יהונתן" לצפייה בכתבה- לחצו כאן

29.11.17 "כך הפך HIV למחלה כרונית" לקריאת הכתבה לחצו כאן

דניאל גורדון, דובר 

בוגר תואר ראשון בפוליטיקה, תקשורת וסוציולוגיה. בעברו, דניאל ניהל קמפיינים מוצלחים בתחום הפוליטיקה והתקשורת לגופים פרטיים. כיום, דניאל הוא דובר הוועד והוא אחראי על כל הזירות התקשורתיות, ניו מדיה ודיגיטל. 

אדם מיקי בן שימול, פיתוח משאבים

אחראי על פיתוח המשאבים בעמותה. במסגרת תפקידו מרכז ומטפח קשר עם קרנות, תורמים פרטיים בארץ ובחו"ל ומשרדי ממשלה. עובד מול בעלי התפקידים בארגון ומלווה את הפרויקטים לשם גיוון  מקורות המשאבים. אדם התנדב בוועד במשך שנתיים לפני כניסתו לתפקיד וההתנדבות בוועד, שינתה לו את התפיסה על HIV  ב-180 מעלות: ממקום של פחד למקום של הבנה וקבלה.

מירב אורן, אחראית מיניות בריאה

בוגרת תואר ראשון בהתפתחות האדם ותקשורת ובעלת תואר שני בייעוץ חינוכי. את עבודתה בוועד החלה לפני 7 שנים כמנחת סדנאות לבני נוער על מיניות בריאה. לאחר שנתיים, התקדמה מירב להיות אחראית על תחום המיניות הביראה בוועד, תחת מערך ההסברה. באמצעות הסדנאות למיניות בריאה, זוכים התלמידים לדבר על מיניות בצורה כנה, לא שופטת, בטוחה ומלמדת.

טל אברמן רכזת תחום חסרי מעמד ומבקשי מקלט

בוגרת תואר ראשון בלימודי אפריקה והיסטוריה כללית מאוניברסיטת תל אביב. טל הצטרפה לצוות הוועד בשנת 2017. במסגרת עבודתה, היא מובילה את פרויקט ההסברה המניעה, מערך הבדיקות בקהילת חסרי המעמד וכמו כן במתן סיוע ותמיכה לנשאים חסרי מעמד אזרחי. לפני הצטרפותה לצוות הוועד, עבדה כרכזת מועדונית טיפולית של ילדי רווחה מקהילת מבקשי מקלט. כחלק מתפקידה הייתה אחראית על תפעולן של המועדוניות, בניית מערכי הדרכה, ליווי הילדים וטיפול בצרכיהם.

מור נהרי, עובדת סוציאלית ורכזת תחום ההתמכרויות

בוגרת BSW מאוניברסיטת תל אביב. מור החלה כמנחת סדנאות הסברה בוועד באוגוסט 2014, ולאחר סיום לימודיה השתבצה כעובדת סוציאלית האמונה על טיפול במשתמשים בסמים בהזרקה. טרם הצטרפותה לוועד עבדה שנים רבות עם בני נוער במצבי קצה בשלל מסגרות. כיום, מאיישת את שני סניפי הוועד הממוקמים בתל אביב ובבאר שבע, ומעניקה שירותים פסיכו-סוציאליים. במסגרת התפקיד, מור מלווה ומעניקה טיפול פרטני וקבוצתי לאנשים החיים עם HIV ומשפחותיהם. בנוסף לכך, היא מרכזת את תחום ההתמכרויות בוועד, חברה ב"אילסם" (החברה הישראלית לרפואה וטיפול בהתמכרויות) ומקיימת שיתופי פעולה עם מסגרות המטפלות בהתמכרויות ברחבי הארץ. כחלק משיתופי פעולה אלו, מור מנחה סדנאות למכורים, מכשירה צוותים טיפוליים וחינוכיים בתחום ה-HIV ועוזרת בליווי ובמיצוי זכויות בתחום.

אבישג רובינשטיין, עובדת סוציאלית, אחראית תחום כמסקס

בוגרת תואר שני MSW בעבודה סוציאלית קלינית בהצטיינות באוניברסיטת חיפה, ובימים אלה מתמחה בטיפול מיני- באוניברסיטת בר אילן. הצטרפה לצוות המקצועי של הוועד ב 2011.  בעלת ניסיון טיפולי בתחומים הבאים: דיכאון, חרדה, טראומה מינית, אובדן ואבל, דימוי עצמי ותהליכי גיבוש זהות. עובדת בשיטה דינאמית ובשיטה קוגניטיבית התנהגותית (CBT) בהתאם לצרכי הפונה. במסגרת תפקידה בוועד, אבישג מלווה ומעניקה טיפול פרטני לאנשים החיים עם HIV ובני משפחותיהם, מלווה צוות מקצועי ומנחת קבוצות. תפקידים קודמים: לפני כן מילאה שורה של תפקידי טיפול בפנימיות פוסט אשפוזיות לנוער בסיכון.

נעם מסטבוים, עובדת סוציאלית

בוגרת תואר ראשון במשפטים ומוסמכת בעריכת דין, ובוגרת תואר שני בעבודה סוציאלית, מאוניברסיטת ג'ורג'יה בארה"ב. הצטרפה לצוות המקצועי של הוועד בדצמבר 2013.

במסגרת תפקידה בוועד, נעם מלווה ומעניקה טיפול פרטני וקבוצתי לאנשים החיים עם HIV ובני משפחותיהם. טרם הצטרפותה לוועד, נעם עבדה ב – POSITIVE IMPACT , ארגון המעניק טיפולים נפשיים לאנשים החיים עם HIV, בני זוגם ובני משפחתם. הארגון ממוקם בעיר אטלנטה אשר בארה"ב, עיר שבה אחוז הנשאים הוא מהגבוהים בארה"ב.

אסמאית מרהציון טספמרים

בוגרת החוג לכלכלה ועסקים. אסמאית  היא אזרחית אריתראית, דוברת טיגרינית, אמהרית, ערבית, אנגלית ועברית. בעברה לקחה חלק אקטיבי בפעילויות של הסברה ומניעה לHIV ומחלות מין  באירתריאה. בשנת 2010, אסמאית היגרה לישראל וכיום היא עובדת בוועד עם מבקשי מקלט כמגשרת קהילתית.

איילה חמו, מנהלת חשבונות

לימודי חשבונאות במכללה למנהל. משמשת כמנהלת החשבונות של הוועד משנת 2014

לירון וסרמן בן יהודה, מנהל מרכז הבדיקות סניף ת"א

החל להתנדב בוועד בשנת 2012 כיועץ במרכז הבדיקות האנונימיות ושם מצא את יעודו. בשנת 2014 עזב את עולם ההייטק, הצטרף לצוות המקצועי של הארגון והשתלב בצוות המנהל של מרכז הבדיקות האנונימיות. במסגרת תפקידו אחראי על העבודה השוטפת עם מעבדת ה-HIV וכן על ניהול מתנדבי מרכז הבדיקות בתל אביב.

אליה זימן, מנהלת סניף באר שבע

 בוגרת תואר ראשון בפסיכולוגיה ולימודי מדינת ישראל מאונ' בן-גוריון וסטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה שיקומית. בעברה התנדבה אליה בארגון 'בנפשנו' במסגרתו סייעה בכתיבת ניירות עמדה , ביצירת קשרים פרלמנטריים ובארגון הפגנה למען בריאות נפש ממלכתית ובועד החטיבה השיקומית. במקביל לעבודתה בועד אליה עובדת כרכזת תעסוקתית מטעם הג'וינט בתכנית עבור אנשים עם הפרעות קשב ולקויות למידה.  

סהר אביטל, אחראי חלוקת אמצעי מניעה בקהילה הגאה   

הקים ומנהל את מערך חלוקת הקונדומים לקהילה הגאה במסגרת "בלה דואגת". מנהל בקו הפתוח ופעיל במרכזי הבדיקות בפלורנטין ובגן מאיר

בן דורון, מנהל המשרד   

מונה למנהל המשרד של הוועד בנובמבר2016. מגיע מתחום הפקות הטלוויזיה והאינטרנט, ותפקד כמנהל הפקות בגיל הפקות וכמפיק שטח בוואלה.

התנהגות מינית מושפעת מכל שלושת מרכיבי המיניות והיחס של הפרט כלפיהם. היא כוללת בתוכה את התחושות של הפרט כלפי המין הביולוגי שלו, את ההתנהגות המגדרית שלו ואת הנטייה המינית שלו. ההתנהגות המינית מתבטאת לא רק בקיום יחסי מין, אלא גם בהתנהגויות יומיומיות של הפרט, כגון: אופן הליכה, ישיבה, צורת דיבור וכדומה.

שני תחומים עיקריים בהתנהגות המינית היא העוררות המינית ואוננות.

עוררות מינית היא התרחשות פסיכו- פיזיולוגית. מחזור העוררות המינית מתחיל מריגוש מיני המתעורר בתגובה לגירוי מתמשך, ומגיע לשיאו בחוויית האורגזמה. ישנם ארבעה שלבים של התגובה המינית: תשוקה, ריגוש, אורגזמה ורזולוציה (כלומר הפגת המתח והחזרה למצב הלא מגורה). סוג הגירוי המיני, הגורם לעוררות מינית והוא הנושא של פנטזיות מיניות וגם הוא חלק מההתנהגות המינית.

אוננות היא התנהגות של סיפוק עצמי. מחקרים הראו כי גירוי עצמי מצוי כבר בתקופת הינקות, ומתבצע במסגרת תהליך החקירה העצמית של התינוק. האוננות מבוצעת בתכיפות רבה יותר בד"כ בגיל ההתבגרות, עקב העלייה בהורמוני המין ובדחף המיני, וכן הצורך בהתגבשות הזהות המינית. המתח הגבוה המלווה תקופה זו מוצא פורקן באוננות, אליה נלוות בד"כ פנטזיות על אובייקטים נחשקים.