______

דרכי הדבקה

בקיום יחסי מין שאינם מוגנים, בהזרקה או בהיריון: כל הדרכים שבאמצעותם ניתן להידבק בנגיף וגם: איך לא נדבקים. המדריך המלא

וגינאלי? אנאלי? אוראלי? איך נדבקים ואיך לא? פירוט כל הדרכים שבהם ניתן להידבק ב-HIV וגם הבהרות על איך לא ניתן להידבק

הדבקה ב-HIV מתרחשת במגע בין נוזל מדבק לבין רקמה רירית סופגת או ישירות עם מחזור הדם. נוזלים מדבקים הם נוזלי גוף בהם יש נוכחות של נגיף ה- HIV בריכוז מספיק להדבקה.

הנוזלים הם (ברמת ריכוז יורדת):

1. דם.

2. נוזל הזרע (כולל pre-cum).

3. הפרשות הנרתיק.

4. חלב אם (בדם קיים ריכוז גבוה של הנגיף ואילו בחלב אם קיים ריכוז נמוך יחסית).

כדי שתתרחש הדבקה, אחד מהנוזלים הללו צריכים לבוא במגע עם: 

1. מחזור הדם.

2. רקמה רירית (עין – החלק הרטוב והלח של העין, אף – תעלות האף, פה – חלל הפה ובית הבליעה, אברי המין – נרתיק האישה וקצה הפין של הגבר, פי הטבעת).

נגיף ה-HIV מתחמצן באוויר בפרק זמן של כמה שניות עד לחמש דקות (ככול שכמות הדם גדולה יותר זמן ההתחמצנות ארוך יותר). כאשר נוזל הדם מתייבש הוא מפסיק להיות נוזל מדבק באופן מוחלט.

עיקר המגעים בין נוזלים מדבקים לבין רקמות סופגות מתרחש בעת קיום יחסי מין לא מוגנים. כיום זוהי דרך ההדבקה העיקרית בכל העולם

הדבקה דרך מחזור הדם

הדבקה באמצעות דם אשר קיימת בו נוכחות של נגיף ה-HIV מתרחשת במעבר ישיר ובכמות דם משמעותית. לדוגמא חיכוך ישיר בין שני חתכים טריים ושותתי דם. חיכוך מהווה פונקציה חשובה בהעברת הנגיף. הסיבה לכך היא שהדם המכיל את הנגיף צריך לחדור לתוך מחזור הדם שאינו מכיל את הנגיף, ולשם כך לא מספיק מגע חיצוני שטחי אלא חדירה עמוקה של דם טרי. טיפה של דם מפצע פתוח אינה מהווה, ברוב המקרים, סיכון להדבקה. 

שימוש במזרקים ומחטים משותפים: בגלל המבנה של המזרק, בעת הוצאתו מהוריד נותר  ואקום שמתמלא בכמות קטנה אך משמעותית של דם מתוך הוריד ממנו הוא מוצא. בעת שימוש משותף במחטים, דם זה מוזרק ללא מעורבות של אויר בתהליך (ובכך אין התחמצנות של הנגיף), ישירות לגופו של המשתמש הנוסף. בגלל הריכוז הגבוה יחסית של הנגיף בדם, כמות הדם הזאת, כאשר מוזרקת ישירות לתוך מחזור דם אחר, מספיקה על מנת לסכן בהדבקה בנגיף ה-HIV. ככל שיותר אנשים משתמשים באותו המזרק גדל הסיכון להעברת הנגיף.

עירוי דם: משנת 1986 נבדקות כל מנות הדם בבנק הדם בישראל. מנות הדם עוברות סדרת בדיקות כאשר בדיקה לנוכחות HIVV היא אחת מסדרת הבדיקות. קיים סיכוי שמנת הדם תפסל ותיזרק לפח מסיבות שונות (כולל נתונים המופיעים בשאלון התורם ואף פסילה מטעמים טכניים כגון קרע בשקית או אחסון בטמפרטורה לא נכונה) עוד לפני שנערכה בדיקה לגילוי של HIV. כיוון שכך, תרומת דם אינה מהווה תחליף לבדיקת HIV ייעודית. הסיכוי שתתרחש הדבקה ממנת דם שנתרמה ב"תקופת החלון" (תקופה בת חודשיים בה לא ניתן לזהות הדבקה בנגיף בבדיקות הסקירה) הוא כאחד לשתי מליון מנות דם בארץ. 

"תאונות עבודה": מחקרים הראו ששיעור ההדבקה בקרב אנשי סגל הרפואה כתוצאה מדקירת  מחט שהוצאה עתה מוריד של מטופל קיים אף הוא נמוך ביותר עד לכדי אפסי. השימוש באמצעי הזהירות המתאימים מפחית עוד יותר את הסיכון מדרך הדבקה זו. כמו כן, צוותים רפואיים מקבלים באופן מיידי טיפול מונע במקרה שישנו סיכון להדבקה.

קעקועים: קיים סיכון נמוך מאד בהעברת הנגיף דרך מחט שאינה סטרילית. כמות הדם שיכולה  ל"הסתתר" בתוך המחט היא מצומצמת, וכיוון שנגיף המצוי בכמויות דם קטנות מחוץ ובא במגע עם אוויר מתחמצן יחסית מהר, הסיכון להדבקה הוא נמוך מאד. יתרה מזאת, מבנה מחט הקעקוע הוא כזה, שדם לא יכול לעבור מהמחט אל בקבוק הצבע. אי לכך, אין חשש שהנגיף ישאר בתוך הבקבוק.

בכל מקרה, המקעקע מחויב לפתוח מחט חדשה בפני הלקוח. היות וישנם נגיפים וחיידקים אחרים בעלי סבילות גבוהה יותר לתנאי הסביבה (הפטיטיס B ו-C) מומלץ לעשות קעקועים במקומות מוכרים בהם התנאים וכלי העבודה חד פעמיים או עוברים תהליך סטריליזציה.

חולי המופיליה: המופיליה היא מחלה גנטית בה החולים (מרביתם גברים) אינם יכולים לקרוש דם. אחת הדרכים להתמודדות עם המחלה היא קבלת עירוי של חומר קרישה הנקרא- פקטור 8. כל מנת פקטור מופקת ממנות מרוכזות של תורמים רבים. רבים מחולי ההמופיליה בארה"ב נדבקו בנגיף ה-HIV בעקבות קבלת מנות דם שהכילו את נגיף ה-HIV, לפני שהיה ברור כיצד הנגיף עובר מאדם לאדם ולפני שפותחו בדיקות הסקירה לנגיף. היום עוברות מנות הפקטור 8 תהליך חימום בכדי לקטול את הנגיף. בנוסף, קיימים היום מוצרים סינטטיים שאינם מהווים סיכון ומשיגים את אותה תוצאה.

גמא גלובולין וחיסוני הפטיטיס B: שני אלו לא מעבירים את הנגיף. גמא גלובולין יכול באופן זמני להעביר נוגדנים לנגיף ה-HIV אך לא את הנגיף עצמו. נוגדנים אלו נעלמים אחרי מספר חודשים.

ביחסי מין שאינם מוגנים

עיקר המגעים בין נוזלים מדבקים לבין רקמות סופגות מתרחש בעת קיום יחסי מין לא מוגנים. כיום זוהי דרך ההדבקה העיקרית בכל העולם. כמו כן, סיכון ההדבקות מצטבר וגדל ככל שמקיימים יחסי מין עם יותר שותפים מיניים. קיימים שלושה מגעים מיניים המהווים חשש להדבקה. נמנה אותם ונסווגם לפי רמת הסיכון.

שלושת המגעים המיניים הם:

  • מגע מיני וגינאלי = חדירה לנרתיק האישה.
  • מגע מיני אנאלי = חדירה לפי הטבעת.
  • מגע מיני אוראלי = עינוג איברי המין באמצעות הפה.

בכל המגעים המיניים הצד הנחדר/ת נמצא בסיכון גבוה יותר להדבקה של HIV.

מגע מיני ווגינאלי

לאישה (נחדרת) - בעת החדירה בכלל ובגמירה בפרט, ישנו מגע בין נוזל הזרע (וה-pre-cum)  ישירות עם הנרתיק. הנרתיק הן בשטחו החיצוני (שפתיים) והן בשטחו הפנימי, הינו רקמה עדינה רירית וסופגת מאוד. שטחה של הרקמה העדינה (הנרתיק) גדול משטחו של הרקמה העדינה אצל הגבר (קצה הפין ובית השופכה) ולכן מגע מיני ווגינאלי לאישה כנחדרת מהווה סיכון גדול פי 10 להדבקה מאשר עבור מלגבר. קיום יחסי מין לא מוגנים בזמן מחזור מגדיל את סיכון ההדבקה לשני הצדדים.

לגבר (חודר) - במגע מיני ווגינאלי קצה הפין בא במגע עם הפרשות נרתיק ולעיתים עם  דם. אמנם סיכוי ההדבקה לגבר נמוכים, בשל שטחה הקטן יחסית של הרקמה הסופגת הגברית מזו של האישה, אך הסיכון קיים.

מגע מיני אנאלי

הצד הנחדר -  במגע מיני זה פי הטבעת של הנחדר\ת בא במגע ישיר עם נוזל הזרע (וה-pre-cum) של החודר. בנוסף לתכונה הסופגת הטבעית של פי הטבעת, בעת חדירה אנאלית תמיד ישנה קריעה של נימי דם קטנים, אשר הופכים לשערים פתוחים לחדירת הנגיף ישירות למחזור הדם.

הצד החודר - קצה הפין של הגבר החודר חשוף לטיפות דם מיקרוסקופיות הנובעות מקרעים בנימי דם בפי הטבעת של הנחדר\ת, כאשר בגלל המבנה של פי הטבעת ישנה נוכחות מאד מועטת של אויר ולכן אין כמעט התחמצנות של הנגיף. בשל היותו של קצה הפין רקמה עדינה בעלת שטח קטן משטח הפנים של פי הטבעת, הסיכון להדבקה עבור החודר קטן מזה של הנחדר.

מגע מיני אוראלי 

במגע מיני אוראלי, לצד החודר (הנמצץ) אין בכלל סיכון להדבקה, ועבור הצד הנחדר (המוצץ) ישנו סיכון תיאורטי להדבקה.

הצד המקבל - בזמן נתינת מין אוראלי, איבר המין של הצד המקבל (נרתיק או פין) בא במגע עם רוק. נוכחות הנגיף ברוק אינה מספיקה (מבחינת הריכוז) להדבקה, ולכן אין סיכון להדבקה עבור הצד המקבל. גורמים נוספים אשר מקטינים את הסיכון הם נוכחות אנזימים ברוק אשר מסייעים בפירוק הנגיף, ונוכחות של אויר אשר מחמצן את הנגיף.

הצד הנותן - צד זה חשוף ל-pre-cum/נוזל הזרע/הפרשות הנרתיק אשר באים במגע עם חלל הפה אך לא ישירות. כאמור במין אוראלי קיים עירוב של אויר ולכן המעבר לא נחשב כמעבר ישיר. האזור בעל הרגישות הגבוהה יותר הוא בית הבליעה ולכן מומלץ לא לגמור בפה. במקרה של גמירה בפה, על מנת להקטין את הסיכון להדבקה עדיף לירוק את נוזל הזרע באופן מיידי (או לחילופין לבלוע, ואז הסביבה החומצית של הוושט משמידה את הנגיף, אך עם זאת ישנו מגע בין נוזל הזרע לבית הבליעה). במקרה של הפרשות נרתיק גם כן מומלץ לא לבלוע את הפרשות הנרתיק.

חשוב לדעת שלא ניתן לשלול באופן מוחלט את הסיכון להדבקה במין אוראלי, אך עם זאת אין  תיעוד בספרות המקצועית של הדבקה בעקבות מין אוראלי בלבד. לפיכך מדובר על סיכון תיאורטי, אך כזה שלא ניתן להתעלם ממנו.

גורמים שעלולים להפוך את הסיכון לממשי הם דימומים מאסיביים בפה (לא מדובר על דימומים שטחיים בעקבות צחצוח שיניים אלא על כאלה שמתרחשים אחרי פציעות קשות או בזמן ניתוח, ובעיקר כאלה שלא מעודדים קיום מין אוראלי אלא פינוי לטיפול רפואי), דלקות גרון פעילות וכמובן מחלות מועברות במין פעילות. בנוסף, ממחקרים שנעשו התגלה כי אלכוהול מגביר את הרגישות בריריות בחלל הפה ובבית הבליעה ובכך מגדיל את סיכויי ההדבקה.

לסיכום, מין אוראלי (ללא פצעים פתוחים ומדממים) אינו מהווה חשש להדבקה לצד המקבל ומהווה חשש להדבקה מאוד מאוד נמוך ומזערי לצד הנותן.

מין מוגן

שימוש בקונדום בזמן החדירה הוא האמצעי היעיל היחידי הקיים כיום למניעת הדבקה ב-HIV בעת יחסי מין מכל סוג שהוא. יש לוודא שמשתמשים בקונדום מאיכות טובה שלא פג תוקפו ורצוי להוסיף נוזל סיכה על בסיס מים או סיליקון בכדי להקל על החדירה ולמנוע פציעות וקרעים בצד הנחדר. אין להשתמש בחומר סיכה על בסיס שמן, היות והוא פוגע בלטקס (החומר ממנו עשוי הקונדום), עד לכדי קרע של ממש בקונדום.

חשוב מאד: לא ניתן לראות על אדם אם הוא נושא את נגיף ה-HIV או אפילו חולה באיידס. רוב הנשאים כלל אינם יודעים שהם נשאים ואלה שכן יודעים לא תמיד מספרים על כך מפחד הדחייה, הנידוי וההיחשפות. לכן יש לראות בכל שותף/ה למין נשא/ית פוטנציאלי/ית ולכן יש להשתמש בקונדום.

הדבקה מאם לעובר/ילוד

בכינוס העולמי לאיידס שנערך בז'נבה בשנת 1998 פורסם "פרוטוקול 76" המהווה אוסף הוראות ודרכי טיפול לנשים הרות ולאחר לידה המצמצם את שעור ההדבקה מהאם לילוד לפחות מ-1% (לעומת סיכון של 25% ללא טיפול). 

הולדת תינוק בריא אפשרית באמצעות מתן תרופות אנטי-רטרוויראליות לאם בעת ההיריון, ניתוח קיסרי בעת הלידה והאכלת הוולד בתחליפי מזון על פני הנקה.

הדבקה מאם לילוד תתכן:

א. בזמן ההיריון, דרך השלייה.

ב. במעבר בתעלת הלידה, כאשר נקרעים כלי דם רבים ודם האם בא במגע עם העיניים הפה והאף של הוולד.

ג. בעת ההנקה, באמצעות חלב אם.

מגעים ללא חשש הדבקה

חשוב לדעת HIV לא מועבר במגעים שגרתיים יומיומיים.

רוק

מחקרים שונים מצאו כי ברוק ישנה נוכחות של הנגיף, אך בריכוז קטן כל כך עד שדרושה כמות של שישה ליטרים בבליעה חד פעמית או הזרקה תוך ורידית של שני ליטרים של רוק טרי כדי שתתאפשר הדבקה בנגיף (יש לזכור שאדם מייצר ביום 1 – 1.5 ליטר רוק בלבד).

מטרת חלל הפה הוא להוות שער בין חוץ הגוף לבין פנים הגוף. כרקמה מתווכת מתקיימים בפה מספר מנגנוני הגנה שהרוק הוא אחד מהם, ולכן הוא מכיל אנזים הפוגע באיכות הנגיף. תיעוד מגעים בין אנשים שליליים ל-HIV עם אנשים הנושאים את הנגיף שכללו נשיקות צרפתיות, אכילת מזון משותף, עישון משותף וכן הלאה, מצביעים על כך כי מגעים אלו בלבד לא מספיקים להעברת הנגיף.

עור

רקמת העור היא אינה רקמה עדינה והנגיף אינו יכול להיות מועבר דרכה. מגע, חיבוק, ליטוף, מסאג' וכדומה אינם מגעים שיכולים לגרום להדבקה ב-HIV.

חרקים (עקיצת יתוש)

HIV אינו מועבר על-ידי זבובים, קרציות, פרעושים, דבורים, צרעות ושאר חרקים. הסברה שיתושים מעבירים את הנגיף הופרכה מעבר לכל ספק וזאת מכיוון שליתוש יש שתי זוגות של "בוכנות". בזוג אחד הוא מוצץ דם באמצעות הזוג השני הוא מחדיר רוק. כך שכשהיתוש עובר לקורבנו הבא לא מוחדר דם מאדם אחד למשנהו. כמו כן, נגיף ה-HIV נקטל בקיבת היתוש (נגיף ה-HIV אינו דומה לנגיף המלריה המתרבה במערכת העיכול של היתוש ועובר מאדם לאדם על ידי החדרת רוק).

עובדות אלו מאושרות על ידי מחקרים על מחלות זיהומיות, ועובדה היא שבאזורים בהם חרקים נפוצים ו-HIV קיים, תפוצת מקרי האיידס ופיזורם באוכלוסייה דומה לשאר המקומות בעולם. כלומר, הנגיף נפוץ בעיקר בקרב אנשים מבוגרים פעילים מינית, ואינו מצוי בשכיחות שווה בין קבוצות הגיל השונות, פיזור לו היינו מצפים לו היה הנגיף מועבר באמצעות יתושים (להם חשופים כל קבוצות הגיל במידה שווה).

חיות מחמד

בני אדם הם בעלי החיים היחידים שיכולים לשאת את נגיף ה - HIV. (H=Human). האמונה שאנשים יכולים להידבק מבעלי חיים, מקורה בעובדה שישנן חיות הנושאות וירוסים שונים הגורמים לתופעות כשל חיסוני דומות:

F.I.V= Feline Immunodeficiency Virus – נגיף הכשל החיסוני בחתולים.

S.I.V= Semine Immunodeficiency Virus – נגיף הכשל החיסוני בקופים.

בכל מקרה, FIV לא יכול לעבור לבני אדם, כשם שה-HIV אינו יכול לעבור מבני אדם לחיות מחמד כמו כלבים וחתולים. ידועים שני מקרים מדווחים של העברת SIV לחוקרים, אך אין לדעת אם הנגיף יתפתח אצל אותם אנשים למצב של מחלה. יוצאי דופן הם השימפנזים הנושאים את נגיף ה-HIV ומשמשים כחיות מחקר. הדם שלהם מהווה סיכון לחוקרים שעובדים איתם.

נוזלי גוף בטוחים

רוק, נזלת, שתן, קיא, מוגלה, שלשול, דמעות וזיעה - נוזלי גוף אלו אינם מכילים את נגיף ה- HIV, או מכילים כמויות מזעריות בלבד, שאינן מספיקות להדבקה.

מגעים ביתיים יומיים

שלושה מחקרים של מגעים ביתיים יומיים בארה"ב, אירופה ואפריקה, הראו שנגיף ה-HIV לא מועבר באמצעות פעולות שגרתיות עם אנשים החיים עם הנגיף. כל המחקרים בדקו בתים בהם אחד הדיירים חי עם הנגיף, כדי לבדוק אם מישהו אחר מבני הבית ידבק בשלב כלשהו (המחקר הוציא את המקרים שבהם היה מעורב מגע מיני).

חלק גדול מהבתים שהשתתפו במחקר כללו ילדים החיים עם HIV. ילדים אלה המשיכו לשחק עם בני הבית כפי שילדים נוהגים לעשות: התאבקויות, מכות, יריקות, השתתפות באוכל, בגדים ופעילויות שונות. אף אחד מהשותפים לאותם בתים נמצא חיובי ל-HIV. מכאן הוכח מעל לכל ספק, שאפילו מגעים קרובים יומיומיים לא מספיקים בכדי שתתקיים העברה של הנגיף.

נגיף ה- HIV אינו עובר באוויר, בלחיצת יד, ליטוף או חיבוק, בישיבה על אסלה משותפת, התעטשות ושיעול.

כלי אוכל ומזון

HIV אינו מועבר בשימוש באותם כלי אוכל ובאכילת אותו המזון.

בריכות ובתי רחצה

הכימיקלים שנמצאים בבריכות השחייה ובבתי הרחצה קוטלים את הנגיף מיידית.

שימוש במחטים רפואיות

בעת שימוש במחטים רפואיות (מעבדות, תרומת דם וכו') תמיד משתמשים במחטים סטריליות וחד פעמיות.