______

צעדים ראשונים

קיבלת תשובה חיובית ל HIV? אין שום סיבה לבטל תכניות לעתיד. בישראל חיים מעל 7,500 אנשים שהתגלו כנשאי הנגיף. מרביתם לומדים, עובדים ומנהלים אורח חיים רגיל לחלוטין הכולל טיפול תרופתי ובדיקות תקופתיות.

לפני הכל, כמה דברים חשובים:

איידס זה לא גזר דין מוות. תוחלת החיים שצפויה כיום לנשא אשר מקפיד על לקיחת התרופות בהתאם להנחיות רופא דומה לתוחלת החיים של יתר האוכלוסייה. הטיפול לא מעלים לחלוטין את הוירוס אך מאפשר לכל חיובי מטופל למנוע פגיעה במערכת החיסון וליהנות מאיכות חיים טובה. כמו כן, בזכות הרפואה המודרנית כיום, כעבור זמן מה של נטילת הטיפול התרופתי, מרבית המטופלים יקבלו סטטוס חדש – אנדיטקטבל/ Undetectable. למידע נוסף על  אנדיטקטבל לחצ/י כאן

  HIV ואיידס זה לא אותו הדבר. HIV = וירוס. איידס = מחלת הכשל החיסוני הנרכש. HIV  הוא הוירוס שללא טיפול תרופתי גורם למחלת האיידס בה מערכת החיסון קורסת ונפגעת. בעת נטילת טיפול תרופתי מיטבי ובמעקב של רופא במרכז האיידס- המטופל לא יפתח איידס ויחיה עם הוירוס כמחלה כרונית לכל דבר.

תופעות הלוואי של  הטיפול אינן חמורות וחשוב להיפגש עם רופא. הטיפול התרופתי הינו פשוט, בטוח וקל עבור רוב האנשים. במרבית המקרים אם יהיו תופעות לוואי הן יהיו קלות ויופיעו רק בתחילת הטיפול. מקרים של תופעות לוואי משמעותיות הם נדירים ביותר ובמקרים כאלה מחליפים בהתייעצות עם רופא את התרופות.

לא קיימים טיפולים אלטרנטיביים שיכולים להחליף את הטיפול התרופתי. טיפול תרופתי = חיים. התרופות הן הפתרון היחיד שמאפשר לשמור על מצב בריאותי תקין. לכן, חשוב לפנות לאחד ממרכזי האיידס או לרופא המשפחה בהקדם.

הוועד למלחמה באיידס הינו הגוף הלא ממשלתי היחידי בארץ המלווה ומעניק שירותים לקהילה החיובית, קהילת האנשים והנשים החיים עם HIV. למידע נוסף אודות השירותים שאנו מציעים לחצ/י כאן

אם ההרגשה הפיזית הכללית לאחר קבלת התשובה החיובית היא טובה, אין צורך להילחץ. הרווחה הנפשית במקרה זה חשובה בדיוק כמו הבירור הרפואי

למי לספר?

ההחלטה למי לספר היא אישית ונתונה לבחירתך. חשוב לזכור כי אין סיבה להתבייש, ה-HIV  שלך אינו מעיד דבר עליך כאדם. אנו ממליצים לשתף את הסביבה ובמיוחד דמויות בחייך אשר יכולות לתמוך וללוות במצב החדש.

למי חייבים לספר? למי לא?

פרטיות וחיסיון רפואי

כל תשובה חיובית ל-HIV מועברת למשרד הבריאות עם מס' תעודת זהות לשימוש סטטיסטי, ולספירה של האנשים החיוביים ל-HIV בישראל. מאחר וישנם מקרים בהם מתקבלות יותר מדגימת דם מנבדק אחד, לדוגמא אם אותו אדם עשה בדיקת HIV  ביותר מנקודת בדיקה אחת, מס' ת.ז. נועד לוודא כי כל הדגימות מיוחסות לאדם אחד ולא לכמה נבדקים שונים. מידע זה  חסוי ומוגן תחת חוק.

לשם קבלת פטורים שונים וטפסי 17 (התחייבויות) לבדיקות, מרכז האיידס יעביר מידע זה, באישורכם, לקופת החולים בה אתם מבוטחים.

במקום העבודה: אין צורך לידע במקום העבודה, גם אם אתם מועמדים לתחילת עבודה במקום חדש. מידע זה אינו רלוונטי כלל למקום העבודה. במקרה בו ההעסקה היא בתחום הרפואה בפעולות פולשניות כגון (אך לא רק) מנתחים או מרדימים, חובה לשתף אחד מהמנהלים הישירים בהתאם לנהלי משרד הבריאות.  (היפר לינק לפפמ"ח)

טיפול רפואי: אין חובה חוקית לדווח לכל רופא, אחות או פקידה על נשאות HIV בקבלת טיפול רפואי שאינו קשור ל-HIV. עם זאת, אנו ממליצים לשתף גורמים רפואיים רלוונטיים, ואת רופא המשפחה בפרט, בסטאטוס החיובי, על מנת להבטיח קבלת טיפול נכון ומתאים- כל המידע הרפואי שמועבר לאנשי רפואה מוגן תחת חוק לסודיות רפואית. (היפר לינק- חוק זכויות חולה).

יחסי מין: החוק אוסר על הפצה של מחלה מדבקת, ושימוש בקונדום שם את העניין הזה מאחוריכם. אין צורך לשתף בסטאטוס פרטנרים מזדמנים. במערכת יחסים ארוכת טווח חלה חובת שיתוף.

בשורה התחתונה ההמלצה שלנו היא לא להישאר לבד, לבחור את מי לשתף ומתי מתוך מחשבה שהתמיכה תהיה עבורכם ולא אתם עבורם.

מילון מושגים

 

וירוס- וירוס הוא טפיל אשר זקוק למארח על מנת להתרבות ואינו בעל מנגנון התרבות עצמאי – יכול לחיות רק בתוך גוף אנושי.

Human Immunodeficiency Virus- HIV (נגיף הכשל החיסוני האנושי)

איידס- Acquired Immune Deficiency Syndrome = AIDS (תסמונת הכשל החיסוני הנרכש)

CD4- תאי CD4 מהווים סוג אחד מתאי הדם הלבנים החשובים ביותר להגנת הגוף מפני מחלות מזדמנות. נגיף ה-HIV  ללא טיפול תרופתי גורם להרס שיטתי של תאים אלו.

 VL- viral load/ עומס נגיפי- מספר עותקי הנגיף בכל מיליליטר דם. החשיבות של מדד זה קשורה ליחס הישיר בין מספר העותקים של נגיף ה-HIV בדם ובין מהלך המחלה. ככל שמספר העותקים גבוה יותר כך הידרדרותה של מערכת החיסון (ללא טיפול תרופתי) מהירה יותר. רצוי שערך זה (של עומס נגיפי) יהיה נמוך ככל האפשר, בשאיפה לערך נמוך מ-10 (המוגדר כ- Undetectable/מתחת לסף גילוי).

עמידות- נגיף ה- HIV מתאפיין בין השאר ביכולת הגבוהה שלו לשנות את הקוד הגנטי שלו עצמו (כלומר, ליצור מוטציות) ובכך להתאים את עצמו לסביבה משתנה. בעקבות זאת הופכים חלק מנגיפי ה-HIV עמידים לתרופות. המשמעות היא שחלק ממשפחות הטיפול התרופתי לא יעבדו על הווירוס בצורה היעילה ביותר ולכן לא יהיו רלוונטיות כטיפול תרופתי.

Undetectable-  סטטוס רפואי המצביע על כל שהעומס הנגיפי נמוך עד למצב בו הוא בלתי ניתן לזיהוי. להמשך קריאה לחצ/י כאן.

צעד ראשון- בחירת מרכז רפואי

גילוי מוקדם הוא המרכיב העיקרי בהתמודדות הגוף עם HIV. אם ההרגשה הפיזית הכללית לאחר קבלת התשובה החיובית היא טובה, אין צורך להילחץ. הרווחה הנפשית במקרה זה חשובה בדיוק כמו הבירור הרפואי, ויש לה השלכות שעשויות להשפיע על המשך הדרך והמעקב הרפואי במרכז האיידס . עם זאת, אנחנו לא ממליצים לדחות את תחילת המעקב יותר מן הנחוץ, ולהגיע למרכז האיידס בטווח של לא יותר מחודש מקבלת התשובה.

בחירת מרכז האיידס אליו תרצו להשתייך היא החלטה שלכם. ישנם שבעה מרכזי איידס בבתי חולים שונים ברחבי הארץ (קישור רשימת מרכזים) ועו"ס בוועד למלחמה באיידס תוכל לסייע בבחירת המרכז המתאים, בקביעת תור לרופא המטפל, ואף בליווי לפגישה הראשונה במידת הצורך.

צעד שני- פגישה ראשונה במרכז האיידס

בשלב הזה יש הרבה שאלות - ולכולן יש תשובות. זכרו שבמהלך כל הדרך - יש מי שילווה אתכם. במפגש הראשון עם הרופא במרכז האיידס תתבקשו לעשות בדיקות ראשוניות שיתנו תמונה ברורה יותר לגבי מצבכם. בדיקות אלו נועדו לספק מידע על מצב הנגיף, מצב מערכת החיסון ועוד. יהיו הרבה מבחנות והרבה ניירת- כמתבקש בפעם הראשונה במצב חדש. אחת לשלושה עד שישה חודשים תגיעו לפגישות מעקב בהן לא תצטרכו לעבור את כל הפרוצדורה הזו שוב.

התמודדות טובה עם החיים עם HIV מתחילה במידע וידע- ריכזנו עבורכם את המידע העדכני והרלוונטי ביותר לחיים עם HIV. המידע נגיש תמיד. כל מה שנותר הוא לקחת אחריות ולהפנים את הידע הזה.

צעד ראשון- ביקור ראשון במרכז האיידס

בחירת מרכז איידס

זו בחירה משמעותית שיש לה השלכות רבות על רווחה גופנית ונפשית, לעיתים בתחומים שהם רחבים מ-HIV. הרופא המטפל במרכז ילווה אתכם שנים רבות. חשוב שהוא יהיה מעורה בכל מידע רלוונטי, רפואי או נפשי. רמת הנוחות והפתיחות בשיח עם הרופא המטפל, על כל דבר ועניין, היא מרכזית בעת החלטה על מרכז האיידס.

כמטופלים במרכז האיידס אתם צרכני שירות, וצוות המרכז הם נותני השירות. כנותני שירות, מרכז האיידס מתוקצב על ידי המדינה עבור הטיפול בכם, ולכן יש לו אינטרס להשאיר אתכם בטיפולו. גם אם לפעמים זה לא נוח, דעו לדרוש את הטיפול והיחס ההולם כמו גם את הכבוד, הרגישות והמקצועיות. בחירת מרכז איידס אינה חתונה קתולית, חוסר שביעות מטיפול היא לגיטימית ויש באפשרותכם לבחור מרכז איידס אחר ללא קשר לשיוך קופ"ח או אזור מגורים.

רשימת מרכזי איידס

בארץ ישנם שבעה מרכזי איידס, אשר נמצאים בבתי חולים שונים. חלקם מחוברים למחלקות אחרות וחלקם נפרדים ונקראים מרפאה אימונולוגית או מרפאה זיהומית.

אדם שחי עם HIV זכאי לבחור באיזה מרכז יטופל, ללא קשר לקופת החולים אליה הוא משתייך, או לאזור המגורים שלו.

רשימת המרכזים:

בית חולים רמב"ם - 04-8543452/3/4

בית חולים מאיר - 09-7472308

בית חולים תל השומר - 03-5304937

בית חולים איכילוב - 03-6973653

בית חולים קפלן - 08-9441314

בית חולים סורוקה - 08-6244121

בית חולים הדסה עין כרם - 02-6778276

צעד שני- הביקור הראשון אצל הרופא

בתחילת הדרך הביקורים במרפאת האיידס יהיו תכופים. הפגישה הראשונה עם הרופא היא בד"כ קצרה וכוללת הסבר קצר והפניה לבדיקות. לאחריה, תישלחו לבדיקות דם, אשר בחלק מהמרכזים מתבצעות באותו היום ובחלק ביום אחר. בדיקות הדם הראשוניות רחבות וכוללות פרמטרים שונים: ספירת CD4, עומס נגיפי, מחלות מין, תפקודי כבד, ספירת דם, שומנים, סוכרים, כולסטרול, בדיקת עמידות, טוקסופלסמוזיס, ויטמין D, ויטמינים שונים, הפטיטיס A B ו- C, ברזל, B12, CMV ועוד. בנוסף יש לבצע עוד מספר בדיקות: צילום חזה, אקג של הלב, בדיקת קרקעית העין ובדיקת שחפת. בדיקות אלו לא נעשות לרוב באותו יום, חלקן מתבצעות בבית החולים בו נמצא המרכז וחלקן דרך קופת החולים. הכל במטרה לקבל תמונה מקיפה על מצבכם הרפואי נכון לנקודה זו.

משמעות החיים עם מחלה כרונית, היא שיש לה השפעה על תחומי חיים רחבים, הרבה יותר מאשר מדדים קליניים ובדיקות דם. חשוב שתרגישו בנוח עם הרופא/ה המטפל/ת כדי שתוכלו לשתף אותם בכל עניין שקשור להרגלי החיים ולתחושותיכם, הן הגופניות והן הנפשיות. כדאי להגיע לפגישות עם הרופא/ה מוכנים עם שאלות שהצטברו מאז מפגשכם הקודם.

בכל מרכז עומדים לרשותכם צוות נרחב הכולל: רופאים, אחיות, עובדת סוציאלית, פסיכולוגים, פסיכיאטרים, תזונאים.

לצד זאת הוועד למלחמה באיידס מתמחה בהנגשת שירותים פסיכו-סוציאליים וחברתיים (קישור שירותים פסיכו סוציאליים).

צעד שלישי- מעקב רפואי מתמשך

הפגישה השנייה אצל הרופא

הפגישה השנייה, שבה כבר יש תמונה רפואית, תהיה ארוכה מהפגישות הצפויות בעתיד. בפגישה זו הרופא יאסוף היסטוריה רפואית מלאה ויבצע בדיקה גופנית כללית. בנוסף הרופא אמור לשאול על אספקטים נוספים בחיים שקשורים ל-HIV ועשויים להשפיע על המחלה ועל הטיפול: מצב נפשי, מצב תעסוקתי, הרגלים יומיומיים, תחביבים מיוחדים, הרגלי שימוש באלכוהול וסמים והרגלים מיניים. בשיחה זו, טבעי להרגיש שפרטיותכם נחדרת אך אלו נושאים רלוונטיים להחלטות בעניין הטיפול הרפואי והאינטרס הוא לשתף את הרופא/ה המטפל/ת. חשוב שתרגישו בנוח במהלך השיחה. אם אתם חשים תחושות לא נעימות כמו שיפוטיות או התנשאות, זכרו שזו זכותכם לבחור את הרופא/ה המטפל/ת. המטרה היא לקבל את כל המידע הנדרש על ידי שיח פתוח ושיתוף מלא שלכם בקבלת החלטות.

במהלך הבירורים הראשוניים תופנו לביצוע חיסונים (היפר לינק חיסונים). בדיקות וחיסונים אלו ניתנים לכל מי שחיובי ל-HIV ללא קשר לזמן ההדבקה.

ייתכן שתופנו לעוד בדיקת דם במרווחים של 2-4 שבועות אחת מהשנייה. בדיקות אלו יהיו מצומצמות יותר מהראשונות, ובעיקר יבחנו את מספר תאי ה-CD4, ואת העומס הנגיפי, במטרה לזהות מגמה. על מנת לאמוד את השלב בה המחלה נמצאת ואת קצב התקדמותה, בהתייחס לבדיקות הקודמות.

מרגע שהדברים יתייצבו, בדיקות המעקב יתקיימו אחת לשלושה חודשים ויהיו קצרות יותר. אצל מטופלים וותיקים שהיענותם לטיפול גבוהה, יהיה ניתן לקבוע פגישות אף לעיתים רחוקות יותר. בכל מקרה, לא תחלוף יותר מחצי שנה בין ביקור לביקור.

 

 

 

משמעות תוצאות הבדיקות

בעת אבחון ה-HIV ולפני תחילת הטיפול התרופתי המשולב, נערכות מספר בדיקות לגילוי ערכי הבסיס של רמת הנגיף. נתמקד כעת בשלוש בדיקות חשובות הבודקות באופן ישיר את מצב ה-HIV:

1.      בדיקת עמידות הנגיף לתרופות: נעשית לפני תחילת הטיפול ובעת חשד לכשל טיפולי שמחייב את החלפת השילוב התרופתי.

2.      בדיקה של רמת תאי ה-CD4: מעידה על מצבה של מערכת החיסון שנפגעת מהשתלטות הנגיף על התאים.

3.      בדיקה של העומס הנגיפי: כמות הנגיף בדם.

1.    בדיקת עמידות

נגיף ה- HIV מתאפיין, בין השאר, ביכולת גבוהה לשנות את הקוד הגנטי שלו עצמו (כלומר, ליצור מוטציות) ובכך להתאים את עצמו לסביבה משתנה. בעקבות זאת, חלק ניכר מהזנים השונים של HIV  הופכים עמידים לתרופות.

את העמידות של הנגיף לתרופות ניתן לבדוק באחת משתי שיטות: בדיקה גנוטיפית ובדיקה פנוטיפית. בבדיקה הגנוטיפית, שהיא הבדיקה העיקרית הנעשית בארץ, בודקים את השינויים הגנטיים שהתרחשו ב-HIV ומהם מסיקים לאילו תרופות עמיד הנגיף. פענוח המוטציות השונות אינו פשוט, כיוון שעמידות אינה עניין מוחלט (של כן או לא). לעתים די במוטציה בודדת כדי לגרום לעמידות ניכרת ולעתים יש צורך במוטציות רבות על מנת שהנגיף אכן יהיה עמיד לתרופה.

בבדיקה הפנוטיפית, שהיא הרבה יותר יקרה ומסובכת לביצוע, ונעשית רק בכמה מעבדות מומחים בעולם, מדגירים את הנגיף בתרבית תאים מיוחדת עם התרופות השונות ובודקים את ריכוז התרופה הנחוץ לעיכוב הנגיף. ככל שריכוז התרופה הדרוש לעיכוב הנגיף גבוה יותר, כך הנגיף עמיד יותר לתרופה זו.

2.   ספירת תאי CD4

בבדיקה זו, בודקים את מספרם של תאי ה- CD4, ומחשבים את האחוז שהם מהווים מכלל תאי הדם הלבנים (הלימפוציטים). תאי CD4 מהווים את אחד מתאי הדם הלבנים החשובים ביותר להגנת הגוף מפני מחלות מזדמנות. נגיף ה-HIV גורם להרס שיטתי של תאים אלה.

ברגע שספירת תאי CD4 יורדת מתחת לסף מסוים (בדרך כלל 200 תאים למיליליטר מעוקב), חשוף החולה לשלל מחלות זיהומיות כמו דלקת ריאות הנגרמת על ידי טפיל הפנאומוציסטיס, פטריות בוושט, הרפס זוסטר ואף לכמה מחלות גידוליות כמו הגידול הסרטני על שם קפושי. ירידה בספירת תאי ה- CD4 מתחת ל- 100 תאים לממ"ק חושפת את החולה למחלות נוספות, כגון זיהומים קשים בטפיל הטוקסופלסמה, זיהום קשה בנגיף ה- CMV ועוד.

במצב יציב מבצעים בדיקה זו אחת ל 3-6 חודשים. בשלב בו מתחילים בטיפול תרופתי או מחליפים אותו, או במצב של ספירה נמוכה, מבצעים את הבדיקה לעתים תכופות יותר.

משמעות תוצאות הבדיקה:

משמעות מספר תאי CD4 אצל אנשים החיים עם HIV:

מעל 500 תאים לממ”ק דם: אין כל סכנה למחלות מזדמנות. יש צורך במעקב רפואי בלבד אחת לשלושה חודשים. אף על פי כן, יש מומחים במקומות שונים בעולם כדוגמת ארה"ב, אשר ממליצים על התחלת טיפול כבר בשלב זה.

350-500 תאים לממ”ק דם: דיכוי חיסוני קל ביותר, כלומר, אין סכנה לזיהומים מזדמנים קשים. יש המלצה כיום להתחיל טיפול תרופתי בשלב זה, או לפניו, כדי למנוע התדרדרות של מערכת החיסון למצב המסכן את הבריאות.

200-350 תאים לממ”ק דם: דיכוי חיסוני קל ועליה בסיכון למחלות מזדמנות קלות כמו שלבקת חוגרת (הרפס זוסטר), פטרת בלשון, זיהומי עור ושחפת אצל אנשים החשופים לחיידק. בשלב זה בדרך כלל מתחילים בטיפול תרופתי נגד HIV.

75-200 תאים לממ”ק דם: דיכוי חיסוני בינוני עד חמור ועליה בסיכון לזיהומים מזדמנים קשים כמו דלקת ריאות הנגרמת מפנאומוציסטיס (PCP) ועוד. בשלב זה מתחילים בטיפול מונע נגד זיהומים מזדמנים.

ספירה נמוכה מ- 75 תאים לממ”ק דם: דיכוי חיסוני קשה וסיכון גבוה למגוון רחב של זיהומים מזדמנים ולגידולים. בשלב זה מתחילים מיידית את הטיפול התרופתי נגד HIV, וכן טיפול מונע נגד זיהומים אופורטוניסטיים שונים.

כיום נהוג לבדוק לא רק את הספירה הכמותית המוחלטת של תאי CD4 (כמספר שבין 0 ל-1200) אלא גם את חלקם היחסי מתוך סך התאים הלימפוציטים (תאי מערכת החיסון מסוג T, B ו-NK). מדד זה מופיע באחוזים, והוא עוזר לקבל תמונה טובה ומלאה יותר, אשר פחות מושפעת משינויים חד-פעמיים שעשויים לבוא בעקבות גורמים רפואיים שאינם בהכרח קשורים ל-HIV. גם כאן חשובה המגמה יותר מאשר הערך עצמו (ערך נורמלי הוא 32%-68%).

3.   בדיקת עומס נגיפי  (HIV VIRAL LOAD)

בבדיקה זו בודקים את מספר עותקי הנגיף בכל מיליליטר דם. החשיבות של מדד זה קשורה ליחס הישיר בין מספר העותקים של נגיף ה-HIV בדם ובין מהלך המחלה. ככל שמספר העותקים גבוה יותר כך הידרדרותה של מערכת החיסון (ללא טיפול תרופתי) מהירה יותר. רצוי שערך זה (של עומס נגיפי) יהיה נמוך ככל האפשר, בשאיפה לערך נמוך מ-40 המוגדר כ- Undetectable. רגישות הבדיקות הולכת ועולה וכך דיוקם- כיום ניתן לקבל תוצאות של עומס נגיפי מתחת ל-10 אך לשם אחידות, הרף הגבוה ביותר ל- Undetectable הוא 40.

ישנן מספר שיטות לביצוע בדיקה זו, אולם כולן מבוססות על בדיקת החומר הגנטי של הנגיף באמצעות בדיקת PCR ולאחר מכן ספירת עותקי חומצת הגרעין של הנגיף בדם.

משמעות התוצאות

באופן עקרוני, רמת נגיף הנמוכה מ-15,000 עותקים למיליליטר דם נחשבת "נמוכה", ואילו רמת נגיף הגבוהה מ- 100,000 עותקים למיליליטר דם נחשבת "גבוהה".

הערך הנמוך ביותר שמרבית הבדיקות מגלות הוא בין 40-10 עותקים של הנגיף למיליליטר דם. ערך הנמוך מערך זה, מכונה ערך הנמוך מסף הגילוי (undetectable) ובדרך כלל לכך מתכוון הרופא כשהוא אומר שכמות הנגיף בדם שואפת לאפס. יש לזכור כי כמות נגיף הנמוכה מסף הגילוי אינה אומרת שהנגיף נעלם מהגוף, אלא שהנגיף בדם הגיע לרמה נמוכה ורצויה.

לאחר גילוי הנשאות, רצוי לבצע שתי בדיקות עומס נגיפי במרחק של 2-4 שבועות זו מזו. לאחר מכן יש לבצע בדיקה זו אחת ל 3-4 חודשים, אלא אם כן הותחל או הוחלף הטיפול התרופתי המשולב. במצב זה כדאי לבצע את הבדיקה לעתים תכופות יותר, עד הגעה לאיזון. רצוי לא לבצע את הבדיקה בעת צינון, שפעת או מחלה אחרת העשויה להשפיע על העומס הנגיפי.

טיפול תרופתי מוצלח יתבטא בירידה משמעותית בעומס הנגיפי כבר בהתחלה, בדרך כלל ברמה של פי עשרה. אם, למשל, רמת העומס הנגיפי לפני התחלת הטיפול הייתה 100,000 נגיפים למיליליטר דם, ירידה לרמה של 10,000 נגיפים למיליליטר דם נחשבת לירידה ניכרת. הרצוי ביותר הוא שבתוך מספר חודשים לאחר התחלת טיפול תרופתי תרד רמת הנגיף לרמה הנמוכה מסף הגילוי. 

משהגעת לרמה הרצויה, עליה ברמת הנגיף ביותר מפי עשרה עשויה לציין אי לקיחת תרופות כהלכה, התפתחות של עמידות לטיפול התרופתי בנגיף, או בעיה אחרת שיש לבדוק אותה. הרופא ינחה אתכם מה לעשות על מנת לשנות מגמה זו. מרגע התחלת הטיפול התרופתי המשולב, חשוב להקפיד לקחת את התרופות בזמן ולהתמיד בלקיחתן; תרופות אלו מונעות את התפשטות הנגיף, יש להיזהר משאננות או חוסר אחריות העלולים להביא להחמרה במצב.

יש לשים לב, שעל אף הקשר הברור בין העומס הנגיפי בדם ובין העומס הנגיפי בנוזלי הגוף האחרים (כגון נוזל זרע והפרשות נרתיק), קשר זה אינו ישיר ומושפע מגורמים נוספים כמו חדירת התרופות למערכות שונות בגוף, ובעיקר שונה בתזמון שלו. לכן יתכן שגם כאשר העומס הנגיפי בדם נמצא מתחת לסף הגילוי, עדין יהיה עומס נגיפי גבוה יחסית בנוזל הזרע או בהפרשות הנרתיק. בנוסף, בין שתי בדיקות עומס נגיפי, שמתקיימות בדרך כלל בטווח של שלושה חודשים לפחות, יכולות להיות קפיצות זמניות בעומס הנגיפי בגלל זיהומים שונים, היענות חלקית לטיפול, או פגיעות שונות וזמניות במערכת החיסון. מסיבה זו רופאים מדגישים שעומס נגיפי מתחת לסף הגילוי בדם, אינו יכול לשמש כאמצעי למניעת הדבקה במין לא מוגן, ולכן עליך תמיד להשתמש בקונדום כאמצעי הגנה.

 

לאחר קבלת תמונה רפואית מקיפה על מצבכם, יש לבצע את בדיקות המעקב אחת לשלושה חודשים, ללא קשר לנטילת הטיפול התרופתי המשולב. אף על פי כן, חשוב מאוד להמשיך ולהתמיד בהן. חיים מאוזנים, מעקב רציף במרכז המטפל ונטילת התרופות בצורה מסודרת, הם אלו המבטיחים חיים ארוכים, מלאים ואיכותיים. לקריאה מקיפה בנושא בריאות לחצ/י כאן.