נשאי HIV צריכים להתחסן נגד נגיפים המועברים במגע מיני או דרך נוזלי גוף (הפטיטיס A ו-B) ונגד נגיפים וחיידקים העלולים לגרום לתחלואה שכיחה או קשה יותר בקרב נשאים (חיסון נגד דלקת ראות לפחות פעם בחיים וחיסון עונתי נגד שפעת). מלבד זאת יכולים (וצריכים) נשאי נגיף ה-HIV להתחסן על פי שגרת החיסונים המקובלת במדינה (אחת לעשר שנים נגד טטנוס ודיפתריה).

נשאי HIV שמערכת החיסון שלהם טובה (ערכי CD4 גבוהים מ- 200 תאים לממ"כ דם) יכולים לקבל במידת הצורך גם חיסון נגד חזרת, אדמת וחצבת (MMR). במידה ונשא HIV צריך לקבל חיסון נגד שיתוק ילדים (פוליו) מומלץ לקבל את החיסון המומת שמקבלים בזריקה (במקום החיסון המקובל המוחלש שמקבלים דרך הפה).

נשאי HIV יכולים לנסוע ברחבי העולם כאחד אדם, ואלו הנוסעים לאתרים טרופיים צריכים לקבל כמו כל אדם אחר חיסונים ספציפיים וטיפול נוגד מלריה. אם יש צורך לקבל חיסון נגד טייפואיד מומלץ לקבל את החיסון המומת. לאלו הנוסעים למדינות בהן יש שכחלות גבוהה של קדחת צהובה מומלץ לקחת חיסון נגד מחלה זו בתנאי שספירת ה-CD4 גבוהה ומדובר בנשא בריא.

אם ספירת ה-CD4 נמוכה מ-200 תאים לממ"כ מומלץ לדחות את הנסיעה לאזורים אלו; במידה ואין ברירה וחייבים לנסוע לאזור עם שכיחות גבוהה של קדחת צהובה ומערכת החיסון אינה טובה דיה יש לעשות כל מאמץ שלא להיעקץ (שימוש בכילות, בדוחי יתושים וכדומה).