מין או זוגיות עם נשא הם הביטוי המושלם לכך שבימינו, כשכבר יודעים איך HIV מועבר ואיך ניתן למנוע הדבקה, אין באמת סיבה לחשוש, כל עוד שומרים על הכללים. בעולם הגדול זה כבר לא עניין גדול, ולשמחתנו גם בארץ אנחנו שומעים על יותר ויותר זוגות מעורבי-סטאטוס (שאחד מבני הזוג הוא בעל סטאטוס חיובי ל-HIV והשני הוא בעל סטאטוס שלילי).

זוגיות עם נשא, יש בזה מידה מסויימת של סיכון, אבל להבדיל מסיכונים אחרים בחיים, זה סיכון שאתם יכולים לשלוט בו

באמת שאין שום סיבה לחסוך מעצמכם אופציה לסקס טוב או אפילו לזוגיות טובה רק בגלל סטאטוס ה-HIV של הפרטנר, בעיקר כל עוד אתם יודעים שזה אפשרי לשמור על הסטאטוס השונה של שני הצדדים, שהשלילי לא יהפוך לחיובי, ואתם יודעים איך ניתן לעשות את זה. נכון, יש בזה מידה מסויימת של סיכון, אבל להבדיל מסיכונים אחרים בחיים (והרי לא ניתן לנהל חיים נטולי סיכונים לחלוטין), זה סיכון שאתם יכולים לשלוט בו.

כמה דברים שצריך לדעת במין ובזוגיות מעורבי סטאטוס:

סקס

סקס עם פרטנר שיודע את סטאטוס ה-HIV שלו (שלילי או חיובי) הוא לרוב בטוח יותר מסקס עם פרטנר שלא יודע את סטאטוס ה-HIV שלו (כמו לא מעט סטוצים שאולי היו לך בחייך). הסיבה לכך היא שלרוב, אנשים שיודעים שהם חיוביים ל-HIV ידעו טוב יותר איך לשמור על הפרטנרים שלהם, ולפחות אם יקרע הקונדום הם ידעו שאתה אמור לקבל טיפול מונע.

כשאתה הולך לעשות סקס עם פרטנר שסטאטוס ה-HIV שלו שונה משלך, ובהנחה שזה ידוע ומדובר בין שניכם, יש כמה כלים שאתם יכולים להשתמש בהם בשביל לשמור על הסטאטוס השונה. הכי חשוב שתדברו על הדברים ותחליט ביחד מה נכון ומתאים לשניכם.

• אתם יכולים להחליט ביחד שאתם לא עושים חדירות. למקרה שזה נשמע רעיון מפתיע, אז דע שלא כל הגייז בהכרח עושים מין אנאלי. אנשים נותנים משמעויות שונות לאקטים מיניים, ויכולים לתת משמעות עמוקה לאקטים שאינם בהכרח חדירה. אם תחליטו לוותר על חדירות, רמת הסיכון יורדת כמעט לאפס.

• בחירת תפקיד לפי סטאטוס: אם אתם עושים חדירות ובמקרה ששניכם וורסטיליים, אחת הדרכים להקטין את הסיכון היא בבחירת התפקידים במין לפי סטאטוס ה-HIV של כל אחד מהצדדים, או כפי שקוראים לזה באנגלית – sero-positioning. זה אומר שבחדירה הבחור החיובי ל-HIV יהיה הנחדר, והשלילי יהיה החודר. כך גם אם הקונדום יקרע, הסיכון לחשיפה לנגיף יהיה קטן.

• במין אוראלי הסיכון להדבקה הוא כמעט אפסי, וזה סביר לחלוטין לקיים מין אוראלי לא מוגן גם כשאחד מבני הזוג הוא חיובי ל-HIV. אם זה לא מספק אתכם, אתם יכולים לבחור לקיים מין אוראלי עם קונדום. קונדומים בטעמים יכולים להפוך את העניין למהנה יותר. בכל מקרה, עדיף להימנע מגמירה בפה ובאזור העיניים (ניתן להידבק ב-HIV במגע ישיר וממושך של נוזל הזרע עם הרקמה הרירית של עין).

זוגיות

כשזה מגיע לזוגיות נכנסים גורמים נוספים שהם מעבר לפרקטיקות המיניות בלבד.

בזוגיות, הרבה יותר מאשר בסקס נטו, יש לכם אפשרות לדבר על הדברים. זה לא נדיר שזוגיות מעורבת-סטאטוס תהיה מעורבת בחששות מסוימים, וחשוב לתת להם מקום, לדבר עליהם ולעבד אותם, גם בשביל שהם לא יתגלגלו לסקס עצמו ויהרסו אותו. במקרה הצורך חשוב לפנות לייעוץ במסגרת טיפולית שתדע לסייע בכל מה שקשור ל-HIV. הוועד למלחמה באיידס מציע מסגרות כאלה, ואתם מוזמנים לפנות למערך התמיכה של הוועד לקבלת פרטים.

בזוגיות מתמשכת, לעיתים מתעוררת לאורך זמן איזו תחושה שהסיכון הוא לא אמיתי. התחושה הזאת לעיתים נובעת ממקור רגשי, שהאהבה חזקה מהכל, ולעיתים היא מבוססת על הסקת מסקנות שגויה בעקבות מספר מקרים של מין לא מוגן או קונדומים שנקרעו ובכל זאת לאחר בדיקה לא היתה הדבקה. חשוב לזכור: הדבקה לא מתרחשת בהכרח בפעם הראשונה. היא יכולה להתרחש בפעם הראשונה, והיא יכולה להתרחש בפעם המאה. זה שזה לא קרה עד עכשיו לא אומר שצריך או כדאי לקחת את הסיכון הזה. אם "מעידות" שכאלה קורות לעיתים קרובות, נסו למצוא דפוס שמוביל אליהן ולהגדיר גבולות ברורים.

גבולות הסיכון בחדירה אנאלית אינם "חצי חדירה" כיוון שבחצי דרך הסיכון כבר קיים וחוץ מזה שבחצי דרך הסיכוי שתסגו אינו גדול במיוחד. הגבול הוא בתחילת החדירה, ממש מחוץ לפי הטבעת. אם אתם בזוגיות מעורבת-סטאטוס, חשוב ששני הצדדים יכירו היטב את דרכי ההדבקה, רמות הסיכון, וחשוב מכל – את האפשרות לקבל טיפול מונע לאחר חשיפה (PEP) ואת המקרים שבהם יש צורך לפנות לקבל אותו.

עומס נגיפי: בזוגיות שבה כבר יש אמון ומעורבות אחד בחיים של השני, לעיתים העומס הנגיפי של הבחור בעל הסטאטוס החיובי הופך להיות גורם משפיע על החלטות הקשורות לחיי המין. זה נכון שכאשר העומס הנגיפי הוא מתחת לסף הגילוי (undetectable) רמת הסיכון יורדת, אבל היא לא נעלמת.

חשוב לזכור שני דברים לגבי עומס נגיפי: בדיקת עומס נגיפי בודקת את רמת הנגיף בדם ולא בנוזל הזרע, ולכן עומס נגיפי נמוך בדם לא מעיד בהכרח על עומס נגיפי נמוך בזרע. בנוסף, בדיקת העומס הנגיפי אינה עדכנית כבר לאחר מספר ימים. העומס הנגיפי בדם עולה ויורד בהשפעה של כל מיני גורמים, כמו מחלות אחרות שהגוף מתמודד איתם, ולכן הבדיקה אינה מהווה מדד קבוע שניתן להסתמך עליו לאורך זמן.

זוגות מעורבי-סטאטוס מספרים על כך שלאורך זמן יש קושי לשמור המין מוגן. הסיבות לכך הן שונות: לעיתים זו העייפות הטבעית משימוש בקונדום, לעיתים זה הבלבול בין קרבה פיזית לבין קירבה רגשית שמתבטאת ברצון להסיר מחסומים פיזיים (קונדום) בשביל לבטא את האינטימיות ההולכת וגוברת, לעיתים זו הפנטזיה שכאשר הצד השלילי יהפוך לחיובי גם הוא זה יהיה הביטוי האולטימטיבי לאהבה, להקרבה, ושני הצדדים יהפכו לשותפי גורל.

הגורמים המניעים הם אכן מקסימים ומרגשים, אהבה ותשוקה גורמים לנו לא פעם לעשות דברים מטורפים ולא רציונליים, ויש בכך לא מעט קסם, כאשר מדברים על דברים שהם הפיכים. המציאות, במקרה הזה היא אחרת. מדובר בתהליך בלתי הפיך שלרוב מסתיים באחת משתיים: אפשרות אחת היא שהזוגיות תסתיים יום אחד, בן הזוג יצא מהחיים, האהבה תיגמר, אך הנגיף וכל השלכותיו על הבריאות ועל החיים בכלל ימשיכו להיות חלק מהחיים לעולם.

אפשרות שניה, שגם עליה העידו לא מעט זוגות שהלכו בדרך הזו, היא שלאחר שהסטאטוס משתנה, כשהפנטזיה הופכת למציאות, מתעוררים לא מעט רגשות שליליים: החיובי כועס על עצמו שהוא הדביק את בן זוגו שהוא אוהב, זה שהיה שלילי ועכשיו הוא חיובי פתאום מבין מה קרה, מה המשמעות האמיתית וההשלכות של הסטאטוס החדש ומאשים את בן זוגו החיובי. התוצאה, בהרבה מאד מקרים, היא פרידה.

תעשו לעצמכם טובה ותהיו מציאותיים. אל תתבלבלו בין אינטימיות וקרבה רגשית לבין קרבה פיזית. הקונדום הוא מה ששומר עליכם, מבטא את הדאגה שלכם אחד לשני, ווויתור עליו אינו ביטוי לאהבה.

אם התחלתם את הזוגיות שלכם כמעורבת-סטאטוס, תשמרו עליה כך. זוגיות היא גם ככה עסק מספיק מורכב בשביל לא להקשות עליה יותר.