זיבה היא מחלה הנגרמת על-ידי חיידק הגונוריאה (Neisseria gonorrhea). ביטויה העיקרי של מחלה זו הוא דלקת של השופכה (הצינור המחבר בין שלפוחית השתן אל החוץ. בגברים זהו הצינור העובר בפין ודרכו עוברים השתן והזרע). בזיבה תתכן גם דלקת של הרקטום, צוואר הרחם, האשכים, הלוע ואף זיהום מפושט ורב מערכתי (נדיר).

בנשים (ולעתים רחוקות בגברים) יתכן זיהום בגונוריאה ללא כל תסמינים (בנשים שכיחותו של זיהום שקט שכזה היא 90% ויותר). עד לסוף שנות ה-90 הייתה שכיחות המחלה בישראל נמוכה ביותר, אולם משנת 1999 חלה עלייה תלולה (של מעל מפי 16) בהופעת המחלה.  

דרכי ההדבקה: 

הדבקה בחיידק הגונוריאה מתרחשת בעקבות מגע מיני לא מוגן – ואגינלי, אנאלי או אוראלי. לעתים החיידק נמצא בלוע – ולכן גם מי שמקבל מין אוראלי (נמצץ) עלול להידבק בהעדר שימוש בקונדום. חשוב לזכור שניתן להידבק בזיבה מפרטנר שאינו מבטא כל תסמינים של מחלה.

מניעה: 

שימוש בקונדום בקיום יחסי מין וגינאליים, אנאליים, ואוראליים (מוצץ או נמצץ) הם הדרך היעילה והיחידה להימנע מהדבקות בגונוריאה.

תסמיני המחלה: 

התסמינים תלויים במקום בו מתיישב החיידק וגורם לדלקת. המיקום השכיח ביותר הוא כאמור השופכה. דלקת השופכה בגברים מתבטאת בהפרשה צהובה / מוגלתית מאיבר המין. מתלווה לכך תחושת צריבה באיבר המין, בעיקר בזמן מתן שתן ובעת השפיכה. לעתים מתלווה גרד. בנשים מתבטאת דלקת השופכה בצריבה בעת מתן שתן ולעתים בכאב בבטן התחתונה.

ביטויים אפשריים נוספים של המחלה הם:

• דלקת באשכים המתבטאת בנפיחות ובכאב, לרב של אשך אחד.
• דלקת בפי הטבעת - בקרב גברים ונשים המקיימים יחסי מין אנאליים לא מוגנים. מתבטאת בכאב וגירוי באזור פי הטבעת והרקטום, הפרשה מפי הטבעת (לעתים מוגלתית), תחושה של צורך במתן צואה גם בהעדר יציאה.
• דלקת גרון – בעקבות מגע אוראלי לא מוגן. גונוריאה בלוע מופיעה במקרים רבים בהעדר כל תסמינים (מה שלא מונע מהאדם הנושא את החיידק בלוע להמשיך ולהדביק). במקרה שהדלקת כן מלווה בתסמינים הרי שמדובר בכאב גרון, נפיחות ואודם של השקדים.
• דלקת בצוואר הרחם ובאגן (PID) בנשים – המתבטאת בכאב בבטן התחתונה ובאגן, כאבים בעת קיום יחסי מין, הפרשה נרתיקית, אי סדירות הווסת ולעתים חום גבוה. בהקשר זה חשוב לציין כי אחת התוצאות המאוחרות והמשמעותיות של זיהום בגונוריאה בנשים היא עקרות.

אבחנה: 

אבחנה מתבצעת באמצעות דגימה הנלקחת מאיברי המין, פי הטבעת או הלוע. בקרב גברים המקיימים יחסי מין עם גברים ובקרב גברים ונשים המקיימים יחסי מין לא מוגנים או עם פרטנרים מזדמנים מרובים מומלץ להיבדק אחת למספר חודשים גם בהעדר סימפטומים, שכן לעתים החיידק נמצא בצורה שקטה באיברי המין גם בהעדר סימפטומים.

טיפול:

הטיפול בזיבה הוא אנטיביוטי. לעתים הוא ניתן בכדורים ולעתים בזריקה אחת. מכיוון שדלקת השופכה יכולה להיות ביטוי של גונוריאה אך גם של זיהום בחיידקים אחרים, נהוג לרב לתת טיפול משולב (כזה הכולל מספר סוגי אנטיביוטיקה) כדי לכסות אפשרות של מספר חיידקים. במקרה של זיהום, חשוב מאד לטפל  בפרטנרים, גם אם הם אינם מבטאים כל סימן של המחלה. הימנעות מטיפול יכולה לטמון בחובה סיבוכים מאוחרים כגון עקרות.

זיבה ו-HIV:

נשאי HIV הסובלים מגונוריאה מסכנים בצורה משמעותית את הפרטנרים שלהם בהדבקה ב-HIV וזאת משום שאצלם מופרש נגיף ה-HIV בהפרשות איברי המין בריכוזים גבוהים יותר. מאידך, אנשים עם גונוריאה פעילה המקיימים יחסי מין לא מוגנים נמצאים בסכנה מוגברת להידבק ב-HIV דרך רירית איבר המין החולה.

בכל מקרה של חשד לזיבה (הפרשות, צריבה במתן שתן וכו') על נשים לפנות לרופא גניקולוג, וגברים לרופא עור ומין או אורולוג. להמליץ על בדיקה לבן/בת הזוג, וכמו כן להימנע ממגע מיני עד תום הטיפול!