מחלות הנגרמות על-ידי חיידקי המעיים שיגלה, סלמונלה וקמפילובקטר (אך קיימים רבים נוספים) וטפילים כדוגמת אמבה, ג'יארדיה (giardia) וקריפטוספורידיום (cryptosporidium), אינן נחשבות מחלות מין (משום שבדרך כלל הדבקה בחיידקים/טפילים אלו נגרמת בעקבות אכילה של מזון או של מים מזוהמים). אולם מחוללים אלו יכולים לעבור מאדם לאדם בעקבות יחסי מין הכוללים מגע עם חלקיקי צואה כדוגמת יחסי מין אנאליים, רימינג וכיו"ב.

דרכי ההדבקה:
הדבקה בחיידקי מעיים ובטפילים יכולה להיגרם בעקבות כל פעילות המערבת מגע של חלקיקי צואה עם הפה: רימינג (ליקוק פי הטבעת), החדרת אצבעות לפי הטבעת ולאחר מכן לפה וכדומה.

מניעה:

בניגוד לדעה הרווחת, שטיפה של פי הטבעת בסבון או שימוש בחוקן אינם מונעים הדבקה במחלות אלו. לפיכך, חשוב להימנע ממגע של חלקיקי צואה עם הפה (ישירות או דרך איבר המין, האצבעות, אביזרים וכדומה).

תסמיני המחלה:

למרות שכמחצית ממקרי הזיהום בחיידקי מעיים וטפילים אינם גורמים לתסמינים כלשהם, הרי שכאשר ישנם תסמינים, הם בעלי מאפיינים דומים: שלשולים אשר בחלק מהמקרים עלולים להיות מלווים בדימום ובכאבי בטן קשים. לעתים מתלווים סחרחורות, בחילות, הקאות, חום גבוה וכאבי ראש. הסימפטומים מופיעים לרוב כ- 24 עד 36 שעות מרגע ההדבקה.

אבחנה וטיפול:

האבחנה נעשית לרב באמצעות בדיקת צואה. הטיפול לזיהומים אלו הוא באנטיביוטיקה מסוגים שונים. כמו בכל טיפול אנטיביוטי – חשוב מאוד להקפיד על נטילת התרופה במלואה גם אם נדמה שהמחלה כבר חלפה.

חיידקי מעיים, טפילי מעיים ו-HIV:

בקרב חולי איידס עם דיכוי חיסוני מתקדם (CD4 נמוך מ-200) מופיעים הזיהומים בחיידקי וטפילי המעיים שהוזכרו לעיל בצורה קשה יותר ועם מהלך ממושך יותר (לעתים חודשים). פעמים רבות מדובר גם במחלה עמידה לטיפול, החוזרת ונשנית לאחר קורס טיפולי ארוך.

שלשולים מסיבות אחרות (כדוגמת תופעות לוואי של הקוקטייל, דלקת מעי לא זיהומית ושלשולים הנגרמים ע"י נגיף ה-HIV עצמו) הם בעיה משמעותית בקרב חולי איידס עם דיכוי חיסוני מתקדם. עובדה זו מקשה על קביעת האבחנה בקרב חולי איידס הסובלים משלשולים.