כמחצית מנשאי נגיף ה-HIV בעולם הינם נשים. ידוע כי הסיכון להדבקה ב-HIV כפול בנשים לעומת גברים עקב סיבות גופניות בעיקר. כ-80% מהנשים הנשאיות נדבקו עקב קיום יחסי מין הטרוסקסואלים לא מוגנים, בעיקר עם גברים בקבוצות סיכון שונות (משתמשים בסמים בהזרקה, ביסקסואלים ועוד). נצפו הבדלים מסוימים במהלך המחלה בין גברים נשאים ונשים נשאיות, אולם ככל הנראה אינם משמעותיים מבחינה טיפולית. קצב התקדמות המחלה והישרדות דומים בגברים ובנשים.

תחלואה במערכת המין

קיימים הבדלים בתחלואה בין המינים, בעיקר תחלואה הקשורה במערכת המין. ישנה שכיחות גבוהה יותר של מחלות הפות וצואר הרחם, היכולות להוביל להתפתחות סרטן במהירות גבוהה יותר מאשר בנשים שהינן נשאיות. הגורם למחלות אלו הוא נגיף ה-HPV המועבר גם הוא בהדבקה ביחסי מין והינו שכיח מאוד בנשים. הסיכון להתפתחות מחלות אלו עולה ככל שמצב מערכת החיסון בנשאית ירוד יותר. טיפול מכוון נגד HIV מוריד את קצב התקדמות שינויים אלו ואף מאפשר נסיגתם. מומלץ ביצוע בדיקת רופא נשים ומשטח מצואר הרחם (PAP) בכל נשאית HIV פעם בשנה. כיום ישנם חיסונים לנגיף ה-HPV אשר הוכחו כיעילים מאוד למניעת הדבקה בנגיף זה בנשים ללא HIV. אין עדיין מידע מספיק להמלצה או שלילת מתן חיסונים אלו בנשים נשאיות HIV.

נשאיות HIV יכולות להרות בדומה לנשים לא נשאיות, במקרים כאלה ניתן לבצע הפריה מלאכותית המתבצעת בבית ע"י בני הזוג

ידועה שכיחות גבוהה של זיהום בנגיף ההרפס בנשים נשאיות HIV. נוכחות זיהום זה מגבירה את הסיכון להדבקה ב-HIV בגברים המקיימים יחסי מין לא מוגנים עם נשים אלו. הפרשה פעילה של נגיף ההרפס באיברי המין מתרחשת גם ללא נוכחות תופעות כלשהן באישה ומגבירות את הסיכון להדבקה. ביטוי הזיהום הינו כשלפוחיות ו\או כיבים באיזור אברי המין בעיקר, אולם תתכן מחלה מפושטת באיברים רבים בגוף (ריאות, ושט, מח וכו') במצבים של חסר חיסוני משמעותי. במצבים מיוחדים ניתן לטפל באמצעות תרופות שונות (אציקלוביר או ואלציקלוביר) על פי המלצת רופא נשים.

פוריות

נשאיות HIV יכולות להרות בדומה לנשים לא נשאיות. כאשר האישה נשאית והגבר אינו נשא יש להגן על בן הזוג מפני הדבקה בלא להפריע לאפשרותם להרות ולהביא ילד לעולם. במקרים כאלה ניתן לבצע הפריה מלאכותית המתבצעת בבית ע"י בני הזוג. אם מצבך דומה למתואר כאן, פני אל הצוות המטפל בך במרפאת האיידס ובקשי כי ידריכו אותך בהתאם.

הריון ולידה

אין השפעה שלילית של הריון על מהלך המחלה או של נגיף ה-HIV על ההריון. נשים נשאיות רבות יולדות היום ילדים ללא בעיות מיוחדות. שכיחות ההדבקה ב-HIV של תינוקות לאימהות נשאיות שטופלו מניעתית כהלכה קטן מ-2%. יש לטפל תרופתית בכל אישה נשאית הרה, גם אם אינה זקוקה לטיפול תרופתי עקב מצב נשאותה, בכדי למנוע הדבקה של העובר. אישה שאינה מטופלת לפני ההריון תחל טיפול תרופתי רק בשליש השני להריונה באם הדבר מתאפשר, על מנת לא לחשוף את העובר המתהווה בחודשי ההריון הראשונים לתרופות כלשהן. בהמשך תטופל האישה גם במהלך הלידה והתינוק יטופל מניעתית בסירופ למשך 6 שבועות.

למרות האמור לעיל, אין מידע המראה פגיעה משמעותית בילדים שנחשפו לתרופות נגד הנגיף במהלך ההריון ולאחריו. יש לשים לב ביתר תשומת לב למצבים כגון חוסר דם בנשים הרות עקב שילוב של ההריון עם הטיפול התרופתי הניתן, ולטפל בהתאם. מומלץ בתוקף לנשים נשאיות לא להניק את תינוקותיהם עקב סיכון משמעותי להדבקה בדרך זו. בישראל אף קיימת תוכנית המספקת תחליפי חלב בחינם לתינוקות שנולדו לנשים נשאיות למשך שנת חייהם הראשונה. בדיקת התינוק לנוכחות הדבקה מתבצעת במספר שלבים לאחר הלידה ומסתיימת בגיל 4 חודשים לערך.

טיפול תרופתי ל-HIV

ההמלצות למתן טיפול תרופתי נגד HIV זהות בין גברים ונשים. טיפול זה הינו טיפול לכל החיים (למעט מתן טיפול מונע בהריון). השפעת הטיפול ותופעות הלוואי שיתכנו כתוצאה מהטיפול דומות בין המינים. גורם מיוחד בנשים הינו תגובה בין התרופות נגד HIV לגלולות נגד הריון, במיוחד גלולות המשלבות שני סוגי הורמונים (פרוגסטרון ואסטרדיול). תרופות שונות נגד HIV עלולות לגרום לירידה משמעותית ברמת התרופות בגלולה ולסכן בהעדר יעילותן עקב כך. יש לדון עם הרופא המטפל באמצעי המניעה בהם את משתמשת.

אנשים רבים, ובכללם נשאי HIV מטופלים בתרופות צמחיות או תרופות הניתנות על-ידי מטפלים ברפואה משלימה. אנא זיכרי כי תתכן תגובה בין תרופות אלו לתרופות נגד HIV אותן את לוקחת ועדכני את הרופא המטפל במרפאת האיידס בכל תרופה או חומר אותם את לוקחת.

חשיבות ההתמדה בנטילת התרופות נגד HIV הינה עליונה. נשים נשאיות, אשר כרוב הנשים עסוקות בטיפול באנשים אחרים (ילדיהן, בני משפחה אחרים וכו') עלולות להזניח את הטיפול המוקפד הנדרש מהן למען עצמן. זיכרי, כי בטפלך היטב בעצמך הינך שומרת על עצמך בריאה למען התלויים בך לא פחות מאשר למענך.

נגיף הפפילומה (HPV) ומזעור הסיכון לחלות בסרטן צוואר הרחם או סרטן בפי הטבעת

מאחר שבדיקת דם רגילה אינה יעילה בזיהוי נגיף הפפילומה, משתמשים בבדיקה גופנית שנקראת PAP. בבדיקה זו אוספים דגימה של תאים מצוואר הרחם (או מפי הטבעת, ועל כך בהמשך), 'צובעים' את הדגימה על מנת לבחון אותה בכלים מעבדתיים (מיקרוסקופ) ומנסים לזהות שינויים בתאים שעשויים להצביע על תהליכים קדם-סרטניים או סרטניים.  במידה ומתגלים ממצאים לא תקינים, קיים טיפול לפפילומה.

במחקר גדול שבו בדקו תחלואה בקרב נשים החיות עם HIV נמצא כי 70% מהן סובלות מנגיף הפפילומה בפי הטבעת. חשוב לציין, כי למרות שהדרך העיקרית להידבקות בצורה זו של הנגיף היא באמצעות יחסי מין אנאליים, ניתן להידבק בפפילומה בפי הטבעת גם אם מעולם לא קיימת יחסי מין בצורה זו. מסיבה זאת, חשוב להקפיד על בדיקת PAPs רקטאלית, בדיוק כפי שזה חשוב לבצע את הבדיקה הוגינאלית. בבדיקה הרקטאלית של PAPs, בדומה לבדיקות השגרה של משטח צוואר הרחם, נאספים תאים מאזור פי הטבעת. לאחר מכן, דגימה זו נבדקת במעבדה על מנת לגלות בהם שינויים שעשויים להצביע על תהליכים סרטניים או קדם-סרטניים.

נשים החיות עם HIV עלולות לסבול גם מדיספלזיה של צוואר הרחם ושל פי הטבעת. דיספלזיה היא למעשה התפתחות לא תקינה של רקמה מסוימת בגוף. בדיקה תקופתית של צוואר הרחם וטיפול הולם בדיספלזיה מתקדמת, מפחית בצורה ניכרת את הסיכון לחלות בסרטן צוואר הרחם וסרטן של פי הטבעת (בנשים ובגברים). מאחר וחלק מרופאי הנשים לא תמיד נוהגים להציע בדיקות אלו לנשים עם HIV, חשוב שתדעי לבקש את הבדיקה ולהסביר על חשיבותה לרופא המטפל. כמו כן, הוועד למלחמה באיידס נמצא בקשר עם קופות החולים, ופועל לגיבוש המלצות וקווים מנחים לבדיקות שגרה שעל הרופאים להציע לכל אישה שחיה עם HIV.