בשונה ממבוגרים, אצל בני נוער קיים לחץ חברתי הנוגע לקיום יחסי מין. אצל בנים, לעתים מי שמקיים יחסי מין בגיל מוקדם הוא בעל מעמד חברתי גבוה יותר. לעומת זאת אצל בנות, התחלת קיום יחסי מין בגיל צעיר יותר נתפס פעמים רבות כ"זילות" ו"קלות השגה" כך שמעמדם החברתי לעיתים נמוך יותר. בהתאם, המחקרים מצאו שבכל שכבת גיל אחוז הבנים הפעילים מינית גבוה מאחוז הבנות כמו גם כמות הפרטנרים.

לבני נוער יש רצון עז להשתייך ולהיתפס כ"מבוגרים" ובהתאם, לפעול על פי חוקים חברתיים המאפיינים גיל מבוגר יותר. הרצון להשתייך לעומת האיסור והעדר הלגיטימציה החברתית למגע מיני בגיל צעיר, יוצרים כעס על שלילת האוטונומיה אותה הם מחפשים בגיל ההתבגרות, אשר לעיתים מובילה ל"מרד" שמשמעו בהקשר זה הוא קיום יחסי מין בגיל צעיר. כמו כן, נושא המיניות הוא נושא מסקרן ככלל אך בגיל ההתבגרות בפרט. ההתפתחות הפיזיולוגית-מינית ומשמעותה הרגשית היא חלק משמעותי מתהליך ההתבגרות כמו גם הרצון להכיר את גופם דרך חוויות מיניות.

מתבגרים אינם מודעים לכך שכל מגע מיני, גם כזה ללא חדירה, חושף אותם למחלות מין

יחסי מין ללא משגל הם נפוצים ביותר ומהווים שלב חשוב בהתפתחות המינית של המתבגרים. הקושי הוא שהמתבגרים אינם מודעים לכך שכל מגע מיני, גם כזה ללא חדירה, חושף אותם למחלות מין. נמצא, שגיל הממוצע לקיום יחסי מין בקרב בנות בארץ (בהתאם לאוכלוסייה יהודית חילונית בסוף שנות ה-90) הינו 15 ואצל בנים הוא עומד על 14.

ישנם מספר גורמים המגבירים את סיכויי ההדבקה במחלות מין ו-HIV בקרב בני נוער, כך שבני נוער הם בקבוצת סיכון מעצם היותם בני גיל הנעורים:

גורמים פיזולוגיים

כאשר בודקים את שכיחות מחלות המין ו-HIV אצל אנשים פעילים מינית על פי קבוצות גיל, נמצא שגילאי 14-19 הם בסיכון הגבוה יותר לחלות במחלות מין, כך שככל שהגיל צעיר יותר עולה הסיכון להידבק במחלת מין. אחד ההסברים לתופעה היא שמבחינה פיזיולוגית מערכת החיסון של המתבגרים עוד לא הבשילה לגמרי ולכן אין ברשותם הגנה מירבית בפני מחוללי מחלות. ידוע, שמבנה רירית הרחם אצל נערות צעירות לא השלים את התפתחותו (הריר פחות צמיגי) ולכן אינו יעיל במניעת הצמדות מחלות לריריות וחדירתם למערכת המין העליונה.

גורמים פסיכולוגיים

א. בני נוער נוטים להתמקד בחוויה הנוכחית ומתקשים להתייחס להשלכות ארוכות טווח של פעילותם. נטייה זו מונעת מבני הנוער לחשוב על הסיכונים הכרוכים בקיום יחסי מין לא מוגנים ובהדבקה במחלות מין כיוון שאין לאותן מחלות ביטוי פיזי מיידי, אם בכלל. כמו כן בני נוער בשלב זה נמצאים בשלב ה"אומניפוטנטיות": הם מרגישים כל יכולים ובהתאם משפטים כמו "לי זה לא יקרה" הם עניין שבשגרה.

ב. התנהגות סיכונית: נמצא מתאם בין התנהגויות סיכוניות (בעיקר שימוש באלכוהול וסמים) לבין שכיחות מחלות מין. השימוש באלכוהול וסמים מביא לשיבוש בשיקול דעת בבחירת בן זוג, בקיום יחסי מין ובעיקר בשימוש באמצעי מניעה.

ג. אי שימוש בקונדום באופן עקבי: הקונדום הוא האמצעי הטוב ביותר למניעת הדבקה במחלות מין ו-HIV. יחד עם זאת המחקרים מראים כי שימוש בקונדום הוא בשכיחות נמוכה. הסיבות לכך הן אי שימוש נכון בקונדום, קושי בביצוע הפעולות הדרושות לשימושו והפתיחות ההכרחית בין בני הזוג על מנת לעשות בקונדום שימוש. כמו כן הדיון סביב השימוש בקונדום מעורר לא פעם מבוכה או מתח בין בני הזוג מחשש לחוסר אמון ובוגדנות של אחד מבני הזוג.

ד. ריבוי שותפים למין: אצל חלק מהמתבגרים נהוגה "מונוגמיה סדרתית": רצף קשרים מיניים קצרים עם בן זוג יחיד כל פעם. ריבוי שותפים מיניים (יותר משלושה בשישה חודשים) עומד ביחס ישר לסיכון להידבק במחלות מין ו-HIV.