ד"ר גדעון הירש ז"ל (06.02.1960-19.12.2008), עמד מאחורי התרומה המשמעותית ביותר לקידום המאבק באיידס בישראל. מאז שקיבל את התשובה החיובית ל-HIV, כשני עשורים לפני מותו, ניצב בחזית המאבק בסטיגמה ושימש כמופת לאקטיביזם חברתי, אומץ לב וניצחון על המוסכמות החברתיות של תפיסת המחלה והחיים עמה.
הוא פעל למען זכותם של כלל החיים עם HIV לנהל את חייהם בסביבה סובלנית, עם הטיפול התרופתי הטוב ביותר וללא פחד. כחלק מפעילותו הרבה למען רווחתם של הנשאים בישראל, הוא הוביל לשיפור הטיפול הרפואי באמצעות הכנסת תרופות חדשות לסל שירותי הבריאות ופעל לשינוי הטרמינולוגיה האנאכרוניסטית שמשווה את האיידס למוות ומזינה את האפליה הממסדית של האנשים החיים עם הנגיף.
ד"ר הירש היה הראשון לזעוק את צעקתם של אלה שדעתם לא נשמעת, לייצג אוכלוסיות מודרות ולעורר תחושה של אחריות קהילתית. האיידס גילם עבורו את בבואת החברה אותה רצה לשנות - חברה החוששת מזרים, שמתנערת מהחלש, המסרבת לעיתים לראות כל אדם באשר הוא אדם. כמנכ"ל הוועד רקם קשר מיוחד עם קהילת יוצאי אתיופיה ופעל בקרב הקהילה הגאה.
במקביל לפעילותו בוועד למלחמה באיידס, היה פעיל בארגון רופאים לזכויות אדם. הוועד בראשותו מילא פעמים רבות את חובתה המוסרית והחוקית של המדינה במתן טיפול מציל חיים לקורבנות סחר בבני אדם, מהגרי עבודה ופליטים החיים עם HIV.
המלחמה שלו למען זכויות האנשים שחיים עם HIV לצד תרומתו הגדולה להגברת המודעות למחלה, הצליחו לחולל שינוי של ממש בתפיסה הציבורית של הנושא בארץ. למורשת אדירה זו מחויבים ההנהלה והצוות המסור של הוועד למלחמה באיידס.
