______

בואו נדבר על זה

מירב אורן, רכזת תחום המיניות הבריאה של הוועד, מביאה את הפירוש שלה לדברים:

בואו נדבר על זה

משרד הבריאות יצא בקמפיין שמעודד א.נשים לדבר לפני שמקיימים יחסי מין. נתחיל בזה שעל הנייר הרעיון מצוין. משרד הבריאות מכיר בעובדה שא.נשים מקיימים יחסי מין ומקיימים אותם גם מחוץ לקשר זוגי מונוגמי.

מדובר פה בהתקדמות מחשבתית נהדרת שמעלה תחושה של אופטימיות ותקווה שאולי בשנת 2018 נתחיל לדבר אחרת על מין ומיניות. בעיקר - נתחיל לדבר.

אחד המרכיבים הכי חשובים למיניות בריאה ומיטבית היא תקשורת. תקשורת הדדית פתוחה וכנה סביב מין ומיניות היא בהחלט צעד משמעותי בדרך להשגת חוויות מיניות שהן מדוייקות יותר, בטוחות יותר ומהנות בהרבה לשני הצדדים.

ובכל זאת, כשצופים בסרטון, משהו שם לא מסתדר עד הסוף.. למה?

--      תפיסות מגדריות מיושנות: נשים לא עסוקות רק בלשוחח עם הספר שלהן ( שהוא חייב להיות גיי, נכון?!) על איך השיער שלהן נראה ובלתת אהבה לכלב שלהן ( שכלב הוא הקבלה נהדרת לילדים שנשים אמורות לגדל) וגברים לא משוחחים רק עם נהג המונית שלהם ( על כדורגל- בדרך לפגישה חשובה כנראה) ועם הקצב שלהם ( על בשר- כי גבר אמיתי אוהב בשר, לא?!).

אולי במקום הדוגמאות האלו היה צריך להגיד שאנחנו משוחחים יותר על חיי המין שלנו עם חברים או אחרים מאשר אחד עם השני, אולי היה אפשר להגיד שאנחנו ( נשים וגברים כאחד) כבר לא כל כך מדברים אלא יותר מסמסים ושולחים הודעות קוליות ( והודעות קוליות זאת לא שיחה- זה מונולוג) ופשוט להניח לתפקידים המגדריים לנוח על משכבם בשלום.

--        הסרטון מסתיים בכך שהיא שואלת אותו אם יש לו פה קונדום. זה נהדר שהיא זאת שמעלה את הנושא. במיוחד כי היא כנראה יודעת שהיא נמצאת בפתחו של הליך משא ומתן שלא מבייש את שיחות השלום (קונדום? אני שונא קונדום... זה לוחץ לי, זה לא נעים לי, זה לא כמו הדבר האמיתי, בא לי להרגיש אותך- אבל באמת, לא עומד לי עם קונדום, את על גלולות לא?! , תדעי שאני תמיד עושה עם אבל איתך זה אחרת וממש בא לי בלי... ) אבל את זה חסכו מאיתנו בסרטון והעבירו אותנו ישר לקריינות.

אולי להבא, במקום להראות אותה שואלת אם יש לו קונדום היא פשוט תוכל להוציא אותו מהתיק וגמרנו. אם היא הייתה מוציאה אותו מהתיק זה היה נותן לגיטמציה לכל אישה להיות זאת שמביאה את הקונדום ולא תלויה במלאי הזמין ובחסדיו של הגבר.

--       השימוש במילה 'לזרום'.

הרבה פעמים כשמשתמשים במילה לזרום בהקשר של מיניות,  משתמשים בה כתחליף למשפטים בסגנון של "יאללה תפסיקי להיות כבדה", או  "נו מה אתה חושב יותר מידי..."

ובעצם המילה לזרום היא מילה שהסבטקסט שלה אומר "אל תקבל החלטה פשוט תלך עם החלטה של מישהו אחר בתקווה שיהיה לך טוב".

המילה לזרום היא מילה משתיקה, היא מילה מקטינה, היא מילה מכבה היא מילה שלא קשורה כלל וכלל למיניות בריאה. היא גם מילה שלא קשורה למניעת הדבקה בHIV או בכל מחלת מין אחרת.

כי אם את זורמת אז יכול להיות שאת תזרמי גם בלי קונדום או יכול להיות שאתה תזרום עם הרגע ותמצא את עצמך במגע שלא בדיוק תכננת ורצית אותו ( לפחות לא באותו רגע...)

אז אולי המסר הנכון שהיה צריך להיות בקמפיין הזה הוא  בואו נדבר- במיטה או מחוצה לה ,אבל בואו נתחיל לדבר על מין, על מיניות ועל אמצעי מניעה. מיניות היא לא משהו שאנחנו צריכים וצריכות להתבייש בה. מיניות היא דבר טבעי ונורמלי שהגיע הזמן, בשנת 2018, שנתחיל לדבר אותה.

 



מה הסיכוי?

בשנים האחרונות חלה מהפיכה של ממש, בהבנה שלנו אודות ההשפעה החיובית שיש לטיפול התרופתי הניתן לאנשים החיים עם HIV. כבר לפני כעשור החלו להתפרסם תוצאות של מחקרים רפואיים אמינים, שרמזו על פריצת דרך של ממש ביכולתו של הטיפול התרופתי לצמצמם את רמת הנוכחות של נגיף ה-HIV במחזור הדם של המטופל עד לכדי כך, שבבדיקת כמות הנגיף בדם אין לא ניתן למצוא את הנגיף. כלומר, אלו מחקרים המוכיחים, שהטיפול הניתן היום לנשאים הוא כל כך יעיל, שהוא מביא את המטופל למצב שאותו אנו מגדירים היום undetectable. קרי, בלתי ניתן לאיתור.[1] זהו מצב חדש, שלא היה מוכר לנו בעבר, לפני שתוצאות מחקרים אלה פורסמו באופן רשמי ומסודר. תשאלו, מה ההבדל בין מצב שבו נשא מוגדר כ-undetectable לעומת מצב של הבראה מלאה וסופית? הניסיון מראה, שבגופם של נשאים שכבר היו undetectable ושהפסיקו, מסיבה כלשהי, לקחת את הטיפול המוצלח הזה - הנגיף הצליח להשתכפל ולהביא לעלייה בעומס הנגיפי בדם בחזרה. זה אומר, שהטיפול היום מעלים את הנגיף כמעט לחלוטין מגופו של הנשא, אולם לא באופן סופי ומוחלט.

מה בדקו החוקרים?

המחקרים המדוברים נערכו (וחלקם עדיין נמשכים), על ידי חוקרי איידס/  HIV על בני אדם. אלו לא מחקרים על חיות מעבדה. כאן מדובר בזוגות, הטרוסקסואליים והומוסקסואליים, שהסכימו באופן מודע ומתוך רצון לקדם את המחקר בתחום, לקחת חלק.  אלו מחקרים, שבאופן טבעי בחנו את ההשלכות של ההתנהגות המינית של  אותם נחקרים לאורך זמן ממושך (חודשים ושנים). בכל המחקרים מדובר בזוגות מעורבי סטטוס, כלומר: אחד מבני הזוג הוא נשא HIV והשני אינו. חלק מן הזוגות קיימו יחסי מין ללא קונדום בתוך מערכת היחסים בה היו. כולם הסכימו להיות תחת משטר של ניטור ודיווח לעורכי המחקר אודות התנהגותם האינטימית, ולהיות תחת השגחה רפואית, שכללה בדיקות דם תקופתיות וכמובן – שימוש נכון בטיפול התרופתי על ידי הנשא/ית.

מה נמצא באותם מחקרים?

התוצאות שהתקבלו הן דרמטיות ואינן משאירות מקום לספק. הן הפתיעו  גם את החוקרים האופטימיים ביותר, והן מראות, שקיום יחסי מין לא מוגנים במערכת מונוגמית, עם פרטנר/ית נשא/ית HIV , שנותר/ת undetectable בתקופת המחקר, לא הביא להידבקות בנגיף על ידי הפרטנר השלילי ב-כמעט 100% מהמקרים. לדוגמא: מחקר אירופאי מקיף, שהתחיל בשנת 2005 ונמשך במשך עשור שלם, עד 2015, כלל למעלה מ-1700 זוגות מעורבי סטטוס מתשע מדינות מערב אירופאיות שונות (!) בו זמנית. במחקר זה, רוב המשתתפים היו זוגות הטרוסקסואלים. בשנת 2011 התפרסמו תוצאות הביניים של מחקר מקיף זה, אשר הראו כי ב-100% לא נרשמה הדבקה. בבואם לחקור, מהו הדבר שהביא להידבקות בקרב אותם מקרים בודדים של מקרי הדבקה שאירעו במסגרת המחקר, נתקלו החוקרים בסיבות הקשורות ל"גורם האנושי". כלומר, מצבים שבהם לקיחת הטיפול אולי לא היתה סדירה, קיומה של מערכת יחסים מחוץ למערכת היחסים המונוגמית והמנוטרת, וכהנה וכהנה גורמים הקשורים להתנהגותם של בני הזוג. כל האמור לעיל, אינו אומר שאפשר לוותר על הקונדום, בוודאי ככל שהדבר נוגע לקיום יחסי מין מזדמנים. תוצאות טובות אלה הן תוצאה של זוגות שהתנהגותם בוקרה על ידי חוקרים, תוך ניטור קבוע של מצבם הרפואי ושימת הלב הנדרשת בהשתתפות במחקר מסוג זה. בנוסף, כידוע, קיימות מחלות מין נוספות שעולם הרפואה עדיין לא מיגר, כמו עגבת וזיבה, ושהמניעה העיקרית נגדן היא עדיין קיום יחסים עם קונדום.

אם הטיפול כל כך מוצלח, האם הוא מצמצם כבר היום את שיעורי ההדבקה?

נציין, כי גם מערכת הבריאות הישראלית הבינה את היתרון העצום שיש למצב הרפואי החדש על מיגור המגיפה ושיעורי ההידבקות שהיא עלולה לייצר. כלומר, הרופאים במחלקות הזיהומיות המטפלים באופן יומיומי באנשים החיים עם נגיף ה-HIV, מבינים היום שנשא מטופל כראוי, השומר על מצבו כ-Undetectable, הוא לרוב אינו מדבק. כך שיוצא שלטיפול התרופתי הניתן היום לנשאים יש שתי תועלות מדהימות:

  • הוא מציל את חייו של האדם החי עם HIV.
  • הוא מונע הדבקה.

בישראל, ברוב המקרים, ברגע שאדם מאובחן כנושא את נגיף ה-HIV, המלצתנו הרופאים היא להתחיל ולהעניק לו את הטיפול התרופתי מוקדם ככל שניתן. ומאחר ובישראל, היענות האנשים החיים עם HIV בלקיחת הטיפול באופן קבוע ומסודר, היא מהגבוהות בעולם, יש לכך השפעה חיובית על מספר הנדבקים בנגיף מדי שנה. מובן מכך, כי אנשים שאינם מודעים למצבם הרפואי, הינם הגורם המסכן ביותר בחברה הישראלית היום, ככל שזה נוגע להידבקות בנגיף ה-HIV ובמחלות מין אחרות. מכאן ניתן להבין כמה חשוב להסיר את הספק וללכת להיבדק. יודגש שוב, העובדה כי אדם מטופל מיטבית אינו מדבק נכונה עבור נשאים שהם UNDETECTABLE מזה תקופה הנמצאים תחת מעקב רפואי ובדיקות עוקבות. [¹] חשוב להדגיש כי לא מדובר בבדיקת HIV שגרתית בה בודקים נוכחות של נוגדנים לנגיף והיא תהיה חיובית לעולם במי שנדבק בנגיף.

ד"ר איציק לוי מנהל המחלקה הזיהומית המרכז הרפואי שיב"א תל השומר

להלן הקישורים לפרסומים אודות המחקרים שבחנו את השלכות הטיפול התרופתי על הידבקות בקיום יחי מין לא מוגנים:

1.HPTN 052  האתר הרשמי של הגוף שניהל את המחקר ד"ר מירון כהן, מנהל מוסד לבריאות הציבור ומחלות מדבקות באוניברסיטת צפון קרולינה, ארצות הברית, ומי שניהל את המחקר, סיכם את תוצאותיו כך: "זהו מחקר שתוכנן לבחון שתי שאלות: האם טיפול תרופתי לנשאי HIV ימנע הדבקה בקיום יחסי מין, והאם מתן טיפול תרופתי מוקדם ככל שאפשר, ישפר את מצבו הרפואי העתידי של הנשא המטופל. התשובה שלנו לשתי השאלות הללו היא כן מוחלט".

2.PARTNER פרטנר הוא מחקר ארוך טווח שנערך בשיתוף פעולה מרשים של 75 מרפאות, מוסדות מחקר ובתי חולים מ-14 מדינות מערב אירופה. המחקר כולל 458 זוגות של גברים הומוסקסואלים ו-687 זוגות הטרוסקסואלים. לקריאה אודות המחקר ותוצאותיו. ציטוט מתקציר המחקר: "תוצאות ממחקר זה, שפורסמו בכנס בשנת 2014 (CROI), מראות כי לא הודגמה שום הדבקה ב-HIV ממגע מיני עם נשא המוגדר כ-Undetectable. למרות שהיו הדבקות חדשות במהלך תקופת המחקר, אף אחת מהן לא היתה קשורה לפרטנר החיובי שלקח חלק במחקר. בכל אחד ממקרי ההדבקות שאירעו, ניתוח גנטי של הווירוס הראה, שמדובר בהדבקה מפרטנר אחר, שאינו בן הזוג החיובי".