______

מנצחות באירווזיון

"הגיע הזמן שנשים יוכלו ליהנות ממיניות חופשית, כנה, משוחררת מביקורת ושיפוטיות" מירב אורן, רכזת תחום המיניות הבריאה של הוועד למלחמה באיידס בטור דעה על נשים, סקס, החפצה ונטע ברזילאי

למה אני בעד הניצחון של נטע ברזילי באירוויזיון?

בדיוק לפני 20 שנה, זכתה ישראל בפעם האחרונה באירוויזיון.

במידה וישראל תזכה השנה (או אולי יותר נכון לכתוב "כשהיא תזכה השנה" אבל אני לא רוצה לפתוח עין הרע 555 ), החגיגות לניצחון ישתלבו נהדר עם חגיגות ה70 שנה למדינה אותן פתחנו לפני פחות משבועיים.

הניצחון יביא לנו שפע של גאווה לאומית והמחשבה ששנה הבאה תחרות האירוויזיון תתקיים בישראל וההשפעה שתהייה לה על הכלכלה והתיירות היא מרגשת ומלהיבה.

אבל מעבר לזה, בתור אישה, פמיניסטית, יועצת חינוכית ורכזת חינוך למיניות בריאה של הוועד למלחמה באיידס, אני מייחלת לרגע הזכייה לא רק בגלל הגאווה הלאומית, אלא בגלל הגאווה המגדרית והמסר החינוכי והחשוב שנטע והשיר TOY מעבירים לחברה שלנו בכלל ולנשים בפרט.

הוועד למלחמה באיידס, מקיים כבר מעל 25 שנה, מערך סדנאות חינוך והסברה לבני ובנות נוער בנושא של מיניות בטוחה ומיניות בריאה.

עולם המיניות הבטוחה והבריאה מבוסס על היכולת שלנו לנהל תקשורת כנה ופתוחה מול עצמנו ומול הפרטנר שלנו על נושאים הקשורים למין ומיניות, כמו על הזכות להנאה ולעונג, על הזכות לשימוש באמצעי המניעה הטוב ביותר עבורי, על הסכמה או ליתר דיוק על רצון אמיתי וחופשי לקיים יחסי מין וכדומה.

הנושאים הללו, פשוטים וברורים ככל שהם נשמעים, הם משימה לא פשוטה להשיג, גם היום בישראל של 2018.

ממפגשים עם בני ובנות נוער מכל הארץ, אני נוכחת לגלות שנערות צעירות מתחנכות כיום על אותם מסרים פטריארכליים ופטרוניים שאני חונכתי, שהוריי חונכו ושסביי וסבתותיי חונכו.

בסדנאות שלנו, נערות רבות מציינות שהן מרגישות שהציפיות מהן הן להיות יפות, רזות, חייכניות, נעימות, רגועות, עדינות, רגישות, צנועות, מנומסות, שקטות ועוד הרבה תכונות שנחשבות "נשיות".

בעוד שנערים מציינים שהם מרגישים שמצפים מהם להיות עם גוף חטוב ושרירי, חזקים (פיזית ומנטלית), מצחיקים, אמיצים, שאפתניים, אסרטיביים ועוד הרבה תכונות שנחשבות "גבריות".

הציפיות החברתיות האלו, שנערים ונערות מרגישים כיום, אלו אותן ציפיות שהיו בעבר, ציפיות שהניסיון לעמוד בהן הוא ניסיון כמעט בלתי אפשרי, שכן בכולנו יש תכונות אנושיות אלו, רק שההחלטה לחלק אותן לנשיות מול גבריות, גורמות לכולנו לשלם מחיר גדול בחופש שלנו להיות מי שאנחנו באמת.

לצערי הרב, הציפיות האלו נכנסות לנו גם למיטה ומשפיעות על ההתנהגות המינית שלנו.

כיום, אנו עדיין עדים לעובדה שנערות מקבלות כינויי גנאי כגון "שרמוטה" או "זונה" רק בגלל שהן בוחרות ללבוש חולצת בטן, חולצה עם מחשוף או מכנס קצר. לצערי, אם זה היה "מסתכם" רק בשמות גנאי אז אולי לא הייתי בכלל מזכירה את זה, אבל הבעיה האמתית שגברים רבים חושבים שבנשים "כאלו" שמתלבשות באופן הזה, מותר לזרוק הערות, מותר לגעת, מותר להטריד ומותר לפגוע. ואם מישהי מעיזה להתנגד או לצאת עם זה החוצה (#metoo) אז ישאלו אותה "למה היא ציפתה כשהיא יצאה לבושה ככה מהבית?" "מה חשבת שיקרה?". אז לכל השואלים- אל תשכחו שאת הבגדים אנחנו קונות ברשתות האופנה המובילות שממזמן הבינו שסקס מוכר והופכות את הנערות שלנו לאובייקט מיני. מה גם שהגדרה של לבוש חשוף או חושפני זאת דרך בלעדית לתאר לבוש של אישה ולא של גבר. ובלי קשר לכל אלו לכל אישה יש את הזכות על גופה ואת הזכות להתלבש כפי שהיא בוחרת ואף אחת לא צריכה לשלם מחיר בגלל זה.

אך לא רק בלבוש הציפיות המגדריות נוגעות. כיום, אני רואה יותר ויותר נערות דתיות וחילוניות שמנסות לגשר על הפער בין האנרגיה המינית שטבועה וקיימת בהן לבין הציפיות החברה שמקיפות אותן ולכן הן ימצאו את עצמן מקיימות יחסי מין אנאליים (על פני יחסי מין וגינאליים) כדי שמצד אחד יוכלו לתת ביטוי ולממש את הסקרנות ואת התשוקה המינית שלהן ומצד שני יוכלו לשמור על שלמות קרום הבתולין שלהן, כל זאת כדי שיוכלו להמשיך להחזיק בטייטל הכה נחשב של "בתולות". ולא- אין לי בעיה עם נשים שרוצות לקיים מין אנאלי. להיפך. יש לי בעיה אם אנחנו עושות אותו לא מתוך רצון אמיתי אלא כברירת מחדל.

בנוסף, כיום אני שומעת על נערות שנמצאות במצב הכמעט לא אפשרי שבו הן מעוניינות לקיים יחסי מין עם הפרטנר שלהן, אבל כשמגיע השיח על אמצעי מניעה, הן עומדות בפתחו של משא ומתן לא אפשרי כמעט, שבו, רבות לבסוף יקיימו יחסי מין עם חדירה בלי קונדום ובלי שום אמצעי מניעה אחר, תוך שהן חושפות את עצמן למחלות מין ולהריונות לא רצויים, רק בגלל שהפרטנר שלהן טוען בתוקף שהקונדום לוחץ לו, לא נעים לו והוא גם לא מרגיש אתו כלום.  ואנחנו עלולות ועלולים לכעוס על אותן נערות על זה שהן חסרות אחריות וזאת בעיה שלהן, אבל זאת לא בעיה שלהן. זאת הבעיה שלנו שחינכנו אותן להיות נשים מרצות שדואגות לפרטנר שלהן לפני שהן חושבות על עצמן.

הדוגמאות יכולות למלא דפים שלמים ולכן בשביל כל הנשים האלו, הנערות האלו, הילדות שלנו, והילדות שיהיה לנו אני אהיה יותר ממאושרת ששיר ששרה זמרת מוכשרת כמו נטע ברזילי, על העצמה נשית יזכה באירוויזיון.

הגיע הזמן שאנחנו כחברה נשנה את המסרים ונשתחרר מכבלי הציפיות המגדריות. הגיע הזמן שנשים יוכלו ליהנות ממיניות חופשית, כנה, משוחררת מביקורת ושיפוטיות. הגיע הזמן שנבין שנשים הן לא צעצוע שאפשר לשחק איתן או כמו שכתב דורון מדלי ושרה נטע ברזילי-

Wonder woman, don't you ever forget

You're divine and he's about to regret.

 

 



מה הסיכוי?

בשנים האחרונות חלה מהפיכה של ממש, בהבנה שלנו אודות ההשפעה החיובית שיש לטיפול התרופתי הניתן לאנשים החיים עם HIV. כבר לפני כעשור החלו להתפרסם תוצאות של מחקרים רפואיים אמינים, שרמזו על פריצת דרך של ממש ביכולתו של הטיפול התרופתי לצמצמם את רמת הנוכחות של נגיף ה-HIV במחזור הדם של המטופל עד לכדי כך, שבבדיקת כמות הנגיף בדם אין לא ניתן למצוא את הנגיף. כלומר, אלו מחקרים המוכיחים, שהטיפול הניתן היום לנשאים הוא כל כך יעיל, שהוא מביא את המטופל למצב שאותו אנו מגדירים היום undetectable. קרי, בלתי ניתן לאיתור.[1] זהו מצב חדש, שלא היה מוכר לנו בעבר, לפני שתוצאות מחקרים אלה פורסמו באופן רשמי ומסודר. תשאלו, מה ההבדל בין מצב שבו נשא מוגדר כ-undetectable לעומת מצב של הבראה מלאה וסופית? הניסיון מראה, שבגופם של נשאים שכבר היו undetectable ושהפסיקו, מסיבה כלשהי, לקחת את הטיפול המוצלח הזה - הנגיף הצליח להשתכפל ולהביא לעלייה בעומס הנגיפי בדם בחזרה. זה אומר, שהטיפול היום מעלים את הנגיף כמעט לחלוטין מגופו של הנשא, אולם לא באופן סופי ומוחלט.

מה בדקו החוקרים?

המחקרים המדוברים נערכו (וחלקם עדיין נמשכים), על ידי חוקרי איידס/  HIV על בני אדם. אלו לא מחקרים על חיות מעבדה. כאן מדובר בזוגות, הטרוסקסואליים והומוסקסואליים, שהסכימו באופן מודע ומתוך רצון לקדם את המחקר בתחום, לקחת חלק.  אלו מחקרים, שבאופן טבעי בחנו את ההשלכות של ההתנהגות המינית של  אותם נחקרים לאורך זמן ממושך (חודשים ושנים). בכל המחקרים מדובר בזוגות מעורבי סטטוס, כלומר: אחד מבני הזוג הוא נשא HIV והשני אינו. חלק מן הזוגות קיימו יחסי מין ללא קונדום בתוך מערכת היחסים בה היו. כולם הסכימו להיות תחת משטר של ניטור ודיווח לעורכי המחקר אודות התנהגותם האינטימית, ולהיות תחת השגחה רפואית, שכללה בדיקות דם תקופתיות וכמובן – שימוש נכון בטיפול התרופתי על ידי הנשא/ית.

מה נמצא באותם מחקרים?

התוצאות שהתקבלו הן דרמטיות ואינן משאירות מקום לספק. הן הפתיעו  גם את החוקרים האופטימיים ביותר, והן מראות, שקיום יחסי מין לא מוגנים במערכת מונוגמית, עם פרטנר/ית נשא/ית HIV , שנותר/ת undetectable בתקופת המחקר, לא הביא להידבקות בנגיף על ידי הפרטנר השלילי ב-כמעט 100% מהמקרים. לדוגמא: מחקר אירופאי מקיף, שהתחיל בשנת 2005 ונמשך במשך עשור שלם, עד 2015, כלל למעלה מ-1700 זוגות מעורבי סטטוס מתשע מדינות מערב אירופאיות שונות (!) בו זמנית. במחקר זה, רוב המשתתפים היו זוגות הטרוסקסואלים. בשנת 2011 התפרסמו תוצאות הביניים של מחקר מקיף זה, אשר הראו כי ב-100% לא נרשמה הדבקה. בבואם לחקור, מהו הדבר שהביא להידבקות בקרב אותם מקרים בודדים של מקרי הדבקה שאירעו במסגרת המחקר, נתקלו החוקרים בסיבות הקשורות ל"גורם האנושי". כלומר, מצבים שבהם לקיחת הטיפול אולי לא היתה סדירה, קיומה של מערכת יחסים מחוץ למערכת היחסים המונוגמית והמנוטרת, וכהנה וכהנה גורמים הקשורים להתנהגותם של בני הזוג. כל האמור לעיל, אינו אומר שאפשר לוותר על הקונדום, בוודאי ככל שהדבר נוגע לקיום יחסי מין מזדמנים. תוצאות טובות אלה הן תוצאה של זוגות שהתנהגותם בוקרה על ידי חוקרים, תוך ניטור קבוע של מצבם הרפואי ושימת הלב הנדרשת בהשתתפות במחקר מסוג זה. בנוסף, כידוע, קיימות מחלות מין נוספות שעולם הרפואה עדיין לא מיגר, כמו עגבת וזיבה, ושהמניעה העיקרית נגדן היא עדיין קיום יחסים עם קונדום.

אם הטיפול כל כך מוצלח, האם הוא מצמצם כבר היום את שיעורי ההדבקה?

נציין, כי גם מערכת הבריאות הישראלית הבינה את היתרון העצום שיש למצב הרפואי החדש על מיגור המגיפה ושיעורי ההידבקות שהיא עלולה לייצר. כלומר, הרופאים במחלקות הזיהומיות המטפלים באופן יומיומי באנשים החיים עם נגיף ה-HIV, מבינים היום שנשא מטופל כראוי, השומר על מצבו כ-Undetectable, הוא לרוב אינו מדבק. כך שיוצא שלטיפול התרופתי הניתן היום לנשאים יש שתי תועלות מדהימות:

  • הוא מציל את חייו של האדם החי עם HIV.
  • הוא מונע הדבקה.

בישראל, ברוב המקרים, ברגע שאדם מאובחן כנושא את נגיף ה-HIV, המלצתנו הרופאים היא להתחיל ולהעניק לו את הטיפול התרופתי מוקדם ככל שניתן. ומאחר ובישראל, היענות האנשים החיים עם HIV בלקיחת הטיפול באופן קבוע ומסודר, היא מהגבוהות בעולם, יש לכך השפעה חיובית על מספר הנדבקים בנגיף מדי שנה. מובן מכך, כי אנשים שאינם מודעים למצבם הרפואי, הינם הגורם המסכן ביותר בחברה הישראלית היום, ככל שזה נוגע להידבקות בנגיף ה-HIV ובמחלות מין אחרות. מכאן ניתן להבין כמה חשוב להסיר את הספק וללכת להיבדק. יודגש שוב, העובדה כי אדם מטופל מיטבית אינו מדבק נכונה עבור נשאים שהם UNDETECTABLE מזה תקופה הנמצאים תחת מעקב רפואי ובדיקות עוקבות. [¹] חשוב להדגיש כי לא מדובר בבדיקת HIV שגרתית בה בודקים נוכחות של נוגדנים לנגיף והיא תהיה חיובית לעולם במי שנדבק בנגיף.

ד"ר איציק לוי מנהל המחלקה הזיהומית המרכז הרפואי שיב"א תל השומר

להלן הקישורים לפרסומים אודות המחקרים שבחנו את השלכות הטיפול התרופתי על הידבקות בקיום יחי מין לא מוגנים:

1.HPTN 052  האתר הרשמי של הגוף שניהל את המחקר ד"ר מירון כהן, מנהל מוסד לבריאות הציבור ומחלות מדבקות באוניברסיטת צפון קרולינה, ארצות הברית, ומי שניהל את המחקר, סיכם את תוצאותיו כך: "זהו מחקר שתוכנן לבחון שתי שאלות: האם טיפול תרופתי לנשאי HIV ימנע הדבקה בקיום יחסי מין, והאם מתן טיפול תרופתי מוקדם ככל שאפשר, ישפר את מצבו הרפואי העתידי של הנשא המטופל. התשובה שלנו לשתי השאלות הללו היא כן מוחלט".

2.PARTNER פרטנר הוא מחקר ארוך טווח שנערך בשיתוף פעולה מרשים של 75 מרפאות, מוסדות מחקר ובתי חולים מ-14 מדינות מערב אירופה. המחקר כולל 458 זוגות של גברים הומוסקסואלים ו-687 זוגות הטרוסקסואלים. לקריאה אודות המחקר ותוצאותיו. ציטוט מתקציר המחקר: "תוצאות ממחקר זה, שפורסמו בכנס בשנת 2014 (CROI), מראות כי לא הודגמה שום הדבקה ב-HIV ממגע מיני עם נשא המוגדר כ-Undetectable. למרות שהיו הדבקות חדשות במהלך תקופת המחקר, אף אחת מהן לא היתה קשורה לפרטנר החיובי שלקח חלק במחקר. בכל אחד ממקרי ההדבקות שאירעו, ניתוח גנטי של הווירוס הראה, שמדובר בהדבקה מפרטנר אחר, שאינו בן הזוג החיובי".