HIV והגיל השלישי

ללא קשר לסטאטוס ה-HIV, החיים בגיל מבוגר כוללים תכנוני פרישה מסודרים ופנאי לפעילויות חדשות, והם בשורה שמחייבת היערכות. ככל שנכיר את השינויים שאנו חווים ונהיה יותר מודעים להם– גופניים ונפשיים כאחד – כך ניטיב להתמודד עמם. לצערנו, לא הרבה ידוע כיום על תהליך ההזדקנות עם HIV  מלבד זה שחלק מהתופעות הקשורות לגיל המבוגר עשויות להתחיל בקרב אנשים שחיים עם HIV כמה שנים מוקדם יותר (בהשוואה לאנשים שאינם נושאים את הנגיף).

Senior Gay Couple

התבגרות והזדקנות עם HIV ולצד הטיפול התרופתי זה אחד הנושאים הנחקרים ביותר ברפואת HIV,  ומדי שנה מצטבר ידע רב נוסף, עדכני יותר, ולצידו המלצות רפואיות חדשות. בפרק זה נסקור את מה שידוע לנו היום על מה שקורה לאחר גיל 50, ונתייחס בקצרה לדברים שכדאי לשים אליהם לב. עקב השינויים הרבים שאיתם מתמודד הגוף שלנו בגיל המבוגר, לפעמים זה קשה להבדיל בין "סימנים רגילים" של הזדקנות ובין השפעות הנגיף ותופעות שנגרמות על ידי התרופות. חשוב לציין כי את מרבית התופעות ניתן לנהל בצורה מוצלחת מבחינה רפואית וחלק מהן ניתן למנוע בעזרת אימוץ הרגלי חיים בריאים יותר.

 

בגיל המבוגר, ישנה אף חשיבות רבה אף יותר על התמדה בטיפול התרופתי וערנות לסיבוכים הנובעים מתגובות בין-תרופתיות. ספירת תאי ה- CD4 בקרב אנשים שחיים עם HIV היא נמוכה יותר בהשוואה ליתר האוכלוסיה (וזאת בלי קשר לגיל). זו אחת הסיבות לכך שתהליך "ההזדקנות" של המערכת החיסונית מתחיל אצל חיוביים בגיל מוקדם יותר. בהקשר זה, מעניין לציין את העובדה שבגיל מבוגר, אנו רואים ירידה מתונה בספירת תאי ה- CD4 בקרב כלל בני האדם, גם אלו ששליליים לנגיף. זה קורה משום שבלוטת התימוס (שנמצאת בחלל בית החזה שלנו ואחראית לייצור תאים שונים של מערכת החיסון) פשוט מתכווצת עם הגיל ומספר התאים שיוצאים מפס הייצור שלה מצטמצם. כדי לשמור על בריאותך, להפחית את העומס הנגיפי ובעיקר כדי שרמת תאי ה- CD4 בגוף לא תפגע, חשוב, יותר מאי פעם, להתמיד על המשטר התרופתי.

 

אם כבר עוסקים בהיענות לטיפול התרופתי, עניין חשוב נוסף שקשור לגיל המבוגר זה ריבוי תרופות. ככל שאנחנו מתבגרים, מה לעשות, מתווספים מצבים חדשים שמחייבים אותנו ליטול תרופות נוספות. תופעה זו מגבירה את הסיכון לתגובות בין תרופתיות.

כך למשל, נוגדי ה-HIV  שפוגשים בגוף תרופות אחרות עשויים להשפיע זה על יעילותו של זה, על ידי שינוי הריכוז הרצוי שלהם בדם. מה שמחמיר עוד יותר את הבעיה, היא העובדה שאנשים מבוגרים, בלי קשר לסטאטוס ה-HIV שלהם, נמצאים חשופים יותר ממילא לאינטראקציות לא רצויות בין התרופות, היות ואיברים חיוניים לפינוי התרופות (כבד וכליות) מתפקדים פחות טוב מפעם.

ההמלצה החשובה ביותר להימנעות מסיבוכים מיותרים, היא להתייעץ עם רופא מטפל לגבי כל התרופות שנמצאות בשימושך, כולל תרופות שאינן דורשות מרשם רופא.

בעיות בזיכרון ופעילות קוגניטיבית

תהליך ההזדקנות מתאפיין בפגיעה בזיכרון וביכולת הריכוז. אוסף התסמינים הקשורים לירידה בתפקודים הנוירו-קוגניטיביים נקרא דמנציה (שיטיון) וגורם במקרים רבים לפגיעה בתחומי חיים שונים. בקרב אנשים החיים עם   HIV  קיים סיכוי שתהליך זה יחל מוקדם יותר, עקב השפעתו של הנגיף על המוח. הטיפול התרופתי מסייע למזער פגיעה זאת, ותרופות מסוימות ידועות כיעילות יותר מאחרות במניעת פגיעה זו. דרכים נוספות להפחתת הסיכון הן: הקפדה על פעילות אינטלקטואלית (קריאה, נגינה, פתירת תשבצים, לימודי שפה וכד'), פעילות גופנית קבועה (הזרמת דם למוח) ומשטר תזונתי העשיר בחומצות שומן מסוג אומגה 3, אומגה 6 ונוגדי חמצון.

בעיות במערכת השלד והעצמות

תופעה בולטת נוספת של תהליך ההזדקנות היא ירידה בצפיפות העצם. תופעה זו נפוצה בעיקר בקרב נשים בגיל המעבר (המנופאוזה) אך לא נדירה גם בקרב גברים מבוגרים. מחקרים שונים מצביעים על כך שבקרב אנשים החיים עם HIV,  תהליך הירידה בצפיפות העצם עשוי להתחיל מוקדם יותר. לכן חשוב מאוד שתתייעץ עם רופא ה- HIV שלך לגבי בדיקה לגילוי מוקדם של דילול העצם (בדיקת ה DEXA -פשוטה ואינה מכאיבה). משטר תזונתי מבוקר, עשיר בסידן, יכול להועיל להאטת התהליך (כמו כן להשפיע לטובה על ויסות לחץ הדם). במקרים של אוסטאופורוזיס (ירידה חריפה בצפיפות העצם), נדרשת התערבות פרמקולוגית – נטילה של מספר כדורים במהלך החודש -שהשפעתם עשויה להיטיב עם הבעיה.

בעיות בכלי-דם ולב

סגנון החיים המערבי מתנקז לסיכון שהולך וגובר עם השנים להסתיידות עורקים ולאירוע לבבי. הגורמים שמצטרפים לנוסחה הם נטייה גנטית, צריכה עודפת של מלח ועודף שומן. נגיף ה-HIV והטיפול האנטי-רטרו-ויראלי מגדילים את הסיכון לבעיות בכלי דם ובלב, ולכן אנשים שחיים עם HIV, ובייחוד גברים, חייבים להקפיד על ניטור גורמי הסיכון ולבצע בדיקות תקופתיות של רמת הכולסטרול ולחץ הדם.

במקביל לכך, כדי למזער את הסיכויים לבעיות של כלי הדם והלב, חשוב להקפיד על תזונה נכונה, להפסיק לעשן, לא להגזים עם אלכוהול, להימנע משימוש בסמים, להתמיד בפעילות גופנית, להימנע ממצבי לחץ ולבחון עם הרופא שלך המלצות לתוספי מזון וויטמינים.

סיכון לסכרת

ככל שאנו מתבגרים כך יורדת יכולת הגוף שלנו להתמודד עם פירוק הסוכרים בדם. הדבר יכול להוביל להתפתחות סוכרת, בייחוד בקרב אלו שיש להם היסטוריה משפחתית של המחלה, או אנשים הסובלים מעודף משקל. ישנם אנשים שניתן לגלות אצלם רקע לבעיה אם עורכים בדיקה מיוחדת לסבילות גלוקוז.

בחלק מהמקרים מדובר בבעיה לא רצינית, אך כאשר היא מלווה ביתר לחץ דם או השמנת יתר, מדובר בתופעה שנקראת "התסמונת המטבולית". תסמונת זאת היא למעשה שילוב של תסמינים רפואיים המגבירים את הסיכוי לחלות בסוכרת ובמחלות לב.

טיפול ל-HIV  מקבוצת מעכבי הפרוטיאז מקושר לעיתים עם סבילות נמוכה לגלוקוז, דבר העשוי להגביר את הנטייה לתסמונת המטבולית. כמובן שבמקרים בהם ידוע על סבילות נמוכה לגלוקוז, עליך להיוועץ ברופא ה-HIV שלך לגבי הצורך להחליף את השילוב התרופתי. ברוב המקרים, בייחוד אם הטיפול הוא יעיל וטוב עבורך, סביר להניח שההחלטה תהיה לטובת הישארות במשטר התרופתי הקיים וטיפול בגורמי סיכון אחרים באמצעות תזונה נכונה וכושר. בנוסף לכך, קיימות כיום גם תרופות שונות המסייעות לנהל את רמת הסוכר בדם.

סיכון לסרטן

15% ממחלות הסרטן נגרמות על ידי נגיפים. חלקן עשויות להופיע יותר בקרב אנשים שחיים עם HIV, כמו למשל: קאפושי סרקומה, לימפומה, וגידולים בצוואר הרחם ובפי הטבעת. בנוסף לכך, ה-HIV עלול להגביר, בחלק קטן מהמקרים, גם את הסיכוי לסוגי סרטן אחרים (כגון סרטן העור וסרטן הריאות). תופעה זו היא לא תופעה נפוצה אבל חשוב להיות עם יד על הדופק ולהקפיד על בדיקות לגילוי מוקדם. במקביל לכך קיימים סוגי סרטן שהסיכון לחלות בהם עולה עם הגיל (כמו למשל: סרטן בלוטת הערמונית, סרטן השד וסרטן המעי הגס). שיעורם של סרטנים אלו בקרב אנשים שחיים עם HIV אינו גבוה יותר מאשר שיעורם באוכלוסיה הכללית, אבל גם כאן חשוב לבצע בדיקות מעקב תקופתיות כדי להבטיח גילוי מוקדם (שמגדיל משמעותית את אפשרויות הטיפול ואת סיכוי ההחלמה).

טיפים למטפלים באנשים החיים עם HIV

7 טיפים ייחודיים בדגש על הגיל השלישי

באופן היסטורי, אנשים עם HIV לא זכו להזדקן, ולכן זהו תחום שאין בו הרבה ניסיון ומידע. נוכח כך, היום,  אנשים רבים החיים עם HIV מביעים חרדה בנוגע לשאלה לאיזה טיפול יזכו בעתיד על ידי מטפלים ומטפלות, במוסדות ומסגרות שונים, כאשר הללו יודעים על נשאותם.

 

ככל שאנשים מתבגרים יש להם יותר עניינים בריאותיים, וזה כמובן נכון גם עבור אנשים החיים עם HIV . ממה שאנו יודעים היום,  אנשים  החיים עם HIV יסבלו מבעיות רפואיות חמורות יותר, וכן בגיל צעיר יותר לעומת אנשים שאינם חיים עם HIV.  מצבים בריאותיים שכיחים אשר אנשים מבוגרים החיים עם HIV מתמודדים ויתמודדו איתם :

 מחלות לב;  סכרת ; לחץ דם גבוה ;  אוספטפרוזיס ; מחלות כליות  וכן דמנציה או לקויות נירו קוגנטיביות אחרות. בנוסף, אנו יודעים שגם בעיות נפשיות רווחות יותר באוכלוסייה המבוגרת החיים עם HIV.   המשמעות היא, שעל אף שתוחלת החיים עלתה, עם השנים יתווספו גם אתגרים רפואיים , פיזים ונפשיים, לקהילה החיה עם HIV.

2. מה לא לשאול

חשוב לא לשאול אנשים כיצד נדבקו בנגיף. איך הם "קבלו HIV" אינו רלוונטי למצב הטיפולי הנוכחי שלהם וייתכן ואינם מעוניינים לחלוק איתכם את האינפורמציה הזו.

1. איך ומתי לדבר על הסטטוס

אתה אולי מכיר את הסטטוס של המטופל, אך אם הוא לא מציין את זה אין צורך להעלות את זה, אלא אם כן זה הכרחי לטיפול הרפואי/סיעודי. הרבה אנשים שחיים עם HIV חוו סטיגמה/אפליה  וייתכן ומרגישים חוסר נוחות לשוחח על הסטטוס שלהם. בנוסף, ייתכן והם פשוט מרגישים שזה לא רלוונטי לטיפול בהם. עם זאת, יש אנשים שכן ירצו לשתף בסטטוס שלהם. אם הם מעוניינים, חשוב להקשיב להם ולתת להם הזדמנות לדבר, לא לנסות לשנות את נושא השיחה מתוך חוסר נוחות שלכם וכן העדר ידיעה כיצד להגיב

ההנחיות להלן מיועדות למטפלים ומטפלות במוסדות רפואיים וסיעודיים, ונועדו לתת מענה ולדייק את הטיפול שיעניקו נותני שירות לגברים ובנשים החיים עם HIV :

5. מונחים מדוייקים

המונח " הומוסקסאול" נחשב היום ארכעי ויכול לפגוע. מקובל יותר להשתמש במילים – גיי ,  ביסקסואול או גבר ששוכב עם גברים.  הקשיבו לשפה שבה משתמשים המטופלים וקבלו מהם רמז כיצד היו רוצים שיתייחסו אליהם. אל תניחו שכולם סטרייטים, לדוגמא – במקום לשאול על הבעל/אישה של המטופל/מטופלת תשאלו אם הם בזוגיות.

4. יצירת סביבה תומכת

בשביל לייצר סביבה תומכת, חשוב להשתמש בשפה שבה אנשים עם HIV ירגישו בנוח. בדרך כלל מתאים יותר להשתמש במילה HIV ולא AIDS  . תודות להתקדמות בטיפול , יש מעט אנשים היום שחיים עם AIDS או שיחיו עם AIDS  בעתיד.

3. שמירה על הדיסקרטיות של המטופלים

כיבוד דיסקרטיות  חיוני ביותר. הזכות לשתף בדבר הנשאות, כטיבם של עניינים פרטיים אחרים,  נתונה לאדם החי עם HIV.

7. האם צריך לטפל באופן ייחודי באנשים החיים עם HIV?

בגדול? לא. כמובן שכל אדם ואדם הוא שונה, וכשמטפלים באדם חשוב להתחשב בצרכים היחודיים שלו.  אך חשוב לזכור, שהנשאות, בדומה למצבים רפואיים אחרים,  בעיקר דורשת רגישות וראיית האדם במרכז, ולאו דווקא מצבו הרפואי.  

6. אחריות מוסדית

יצירת סביבה שבה אנשים שחיים עם HIV  מרגישים בנוח ובטוח הינו דבר חשוב מאוד. אם העובדים במוסדות השונים שמים לב כי הצוות או דיירים אחרים משתמשים בשפה הומופובית, גזענית או סטיגמתית – עליהם לנקוט בצעדים לטפל בזה. יצירת פרוטוקול כיצד להתמודד עם סיטואציה יבטיח תגובה הולמת ושכל הדיירים יהנו מסביבה סבלנית.