Stata of the (digital) ART
תערוכה שנתית 2022
תהליך היצירה
תהליך העבודה על תערוכה היה מאוד רגשי. חלק מהמשתתפים.ות הגיעו עם צורך עמוק לבטא מצוקה ותסכול, אחרים רצו להביע אופטימיות ותקווה, והיו כאלה שבאו עם דחף להיאבק בסטיגמה על החיים עם הנגיף בחברה ממנה באו ולהפוך אותה ליותר מכילה ומקבלת.
לקבוצה היה תפקיד חשוב בתהליך היצירה. על כל מחשבה ורעיון התקיים סיעור מוחות ער, יצרי, לעתים טעון, לפעמים לא קל, אבל מאוד פרודוקטיבי.
אמנות דיגיטלית היא מושג רחב שבעידן שלנו קשה ליצירה אמנותית "לחמוק" מהשתייכות אליו, כך שארגז הכלים שעמד לרשות המשתתפים.ות היה רחב. הדבר ניכר בוורסטיליות של הטכניקות שהיו מעורבות ביצירות, החל מעיבוד תמונה קלאסי, איור ממוחשב, דרך סרטונים, ועד בינה מלאכותית.
על התערוכה
מיזם State of the ART שנערך בתמיכת חברת התרופות GSK נערך כבר שנים רבות ומאפשר לא.נשים שחיים עם HIV ליצור אומנות, להעביר מהחוויה הרגשית של חיים עם HIV ולהעלות מודעות לנושא. השנה התמקד הפרויקט באומנות דיגיטאלית, ובתהליך היצירה עשו המשתתפים שימוש נרחב בכלים דיגיטאליים, כולל בינה מלאכותית.
המשתתפים.ות והיצירות מייצגים את המגוון הקיים בקהילה החיובית ואת החוויה האישית כ"כ של החיים עם HIV : גברים, נשים, להט"ב, הטרו, ילידי הארץ וכאלו שעלו לפני שנים, מי שגילו ממש לאחרונה ומי שמזמן, מי שבחרו להיחשף ומי שלא, מי שמשקל החיים עם HIV עבורם הוא כבד יותר ומי שקל...
את הפרויקט הנחה אומנותית אורן ורמוס, בן 56, גר בתל אביב, מעצב גרפי, פרסומאי ומרצה לפרסום בויצ"ו חיפה, חי 12 שנה עם HIV.
בר זנאטי, 34, חי עם HIV שלוש שנים
"היצירה מתמקדת בהתמודדות שלי ברגע הראשון של גילוי האבחנה, שעד היום אני לומד מחדש כמה היא חריגה ומעוררת השראה לאחרים. מאז עברו יותר מ 3 שנים בהם עברתי הרבה התמודדויות שקשורות לחיים עם HIV אבל זה היה רגע התפנית שהתווה לי הדרך שאני הולך בה עד היום.
התמונות כולן יצירה שלי בעזרת תוכנת הבינה המלאכותית DALLE, עריכת הוידאו ושילוב הקריינות שלי באמצעות התוכנה Capcut
א', בת 56, חיה עם HIV משנת 2011, בזוגיות עם אדם שלילי.
בעקבות הנשאות חל שבר בתא המשפחתי ובין השאר נותק הקשר עם הבת שלי. העבודות מייצגות את הגעגועים והאהבה שלי אליה ואת הניתוק שחל על רקע ההידבקות בנגיף. כדי ליצור את העבודות השתמשתי במחולל התמונות DALL-E
א', בן 58, רווק, 18 שנים חי עם HIV.
הצטרפתי לפרויקט כדי לבטא את התחושות שלי והמשמעות של לחיות עם HIV והבידוד החברתי והמשפחתי שנובע עקב כך.
נטלי, יוצרת תל אביבית, חיה עם HIV כבר 21 שנים.
העבודה שלי נקראת שונוּת. היא עוסקת בשיפוט של החברה בכלליותה. העבודה מתייחסת בקטנה לחיים עם HIV, כי משקל הנשאות בחיי הוא קטן.
מאידך, אפליה, שיפוטיות וסטיגמה מכל סוג, פוגעות בי כפי שהן פוגעות באחרים. האם אנחנו באמת עד כדי כך שונים?
משה, בן 29, גבר סטרייט מהמרכז, חי חצי שנה עם HIV.
הצטרפתי לפרויקט כי חשוב לי לעשות שינוי תודעתי כדי שגם סטרייטים שחיים עם HIV יוכלו להמשיך את חייהם ללא שום מעצור, פחד מסטיגמה, דחייה ועוד. בחרתי לעסוק ביצירה בזוגות של גברים ונשים מעורבי סטטוס (אחד נשא HIV והשנייה לא), להזכיר שהשמחה היא אותה שמחה והכל אפשרי; כולל ליצור עתיד משותף, להקים משפחה ללא שום מגבלה או חשש מהדבקה של הפרטנר או הילדים.
א', בת 46, אמא לילדים, חצי שנה חיה עם HIV.
העבודה משלבת צילום וידאו לקעקוע חדש של עוף החול שעשיתי, שמשמעותו עבורי זה הלידה מחדש מהכאב והמשבר, ומלווה באחד מהסיפורים הקצרים שרשמתי בימים בהם לא ידעתי אם אצליח לצמוח מהמשבר אך קיוויתי שכך יהיה.
הצטרפתי לפרויקט על מנת להעביר את ההתמודדות עם גילוי הנשאות בפן הפיזי והנפשי והרצון להיות אופטימית ולצמוח מהמשבר.
ב', בן 69, חי עם HIV מספטמבר 2010.
לבד מזוג חברים אחד להם סיפרתי למחרת הגילוי, לא שיתפתי איש, גם לא בני משפחה קרובים. הניסיונות שלי להיחשף בפני חברי הקהילה הגאה היו טראומתיים ולכן כל כך חשוב לי שכלל הציבור יכיר את הסטטוס של "בלתי מדבק". עד השנה האחרונה לא לקחתי חלק בפעילויות של הוועד ואני כאן בגלל האנשים הנפלאים.