לחיות בריא עם HIV

מהו הנגיף, מהי דרך פעולתו, מה הן דרכי העברתו, ומה עושות התרופות כדי לפגוע בקצב ההתרבות שלו בגוף

מספר מושגים בסיסיים

Human Immunodeficiency Virus = HIV  (נגיף הכשל החיסוני האנושי)

נגיף ה-HIV תוקף את תאי הדם הלבנים (בעיקר תאים מסוג T4 המוכרים גם בשם CD4 על שם אחד הקולטנים שנמצאים על המעטפת שלהם), ופוגע במערכת החיסון שתפקידה להגן על גוף האדם. ה- HIVמנצל את התאים כדי "לשכפל" את עצמו שוב ושוב, ובדרך זו מחליש את המערכת החיסונית שאחראית להילחם במחלות וזיהומים. ללא טיפול תרופתי יעיל, הנזק המצטבר מוביל לקריסה מוחלטת של מערכת החיסון וכתוצאה לתסמונת האיידס (AIDS).

 

Acquired Immune Deficiency Syndrome = AIDS, איידס (תסמונת הכשל החיסוני הנרכש)

תסמונת AIDS היא בעצם אוסף הסימנים הקליניים המעידים על כשל במערכת החיסונית. כלומר, מערכת החיסון, שתפקידה להגן על גוף האדם מפני פולשים זרים, כושלת ומפסיקה לתפקד, וההגנה על גופנו נחלשת. מצב זה מתבטא בשכיחות יתר של זיהומים אופורטוניסטיים וגידולים שונים.

Scientist Using Microscope

מה ההבדל בפועל?

בעבר מסלול המחלה היה חד סטרי: אדם היה נדבק בנגיף, הנגיף היה פוגע באופן הדרגתי במערכת החיסון, ותוך פרק זמן מסוים היה מגיע לכשל חיסוני חמור. על פי ההגדרות הרפואיות, כאשר ספירת תאי ה- CD4 היתה יורדת מתחת ל-200 (הסבר מפורט יבוא בהמשך אבל מדובר במצב שבו מערכת החיסון כבר בקושי מתפקדת), אותו אדם היה מוגדר כחולה איידס. מאז 1996, השנה בה הוצג לראשונה הטיפול התרופתי האנטי-רטרוויראלי המשלב בתוכו מספר תרופות (שבעבר כונה "הקוקטייל"), מסלול המחלה הוא כבר לא חד-סיטרי, וכיום למעשה גם כאשר אדם מתגלה כחיובי עם ספירת תאי CD4 נמוכה מ-200, כלומר, חולה איידס על פי ההגדרה, בעזרת הטיפול התרופתי ניתן לעצור את שכפול הנגיף, לשקם את מערכת החיסון, ולפיכך להחזירו למצב של נשאות HIV ולמצב שבו תסמונת האיידס אינה פעילה.

מהו בעצם הנגיף?

וירוס (ובעברית נגיף) ה-HIV  הוא נגיף התוקף חלק מתאי הדם הלבנים. לאחר ההדבקה חודר הנגיף לתוך התא, מטמין את החומר הגנטי שלו בתוך החומר הגנטי של התא, ואז כשהתא מנסה לייצר חלבונים חדשים, הוא בעצם מייצר נגיפי HIV חדשים.

כיצד ניתן להילחם בנגיף?

חשוב להבין שמנגנון השכפול של הנגיף בגוף הוא כמו מעגל קסמים והדבר היחיד שמצליח לעצור אותו הוא הטיפול התרופתי. כמו שכבר הבנו, הHIV - משתמש בתאי ה- CD4 כדי להשתכפל. בתגובה לכך, הגוף שלנו מייצר תאי CD4 חדשים כדי להילחם בנגיף. תאים אלו משמשים כמטרה נוחה לנגיף שמשתלט עליהם מיידית ומשעבד גם אותם כדי להתרבות בקצב עוד יותר מהיר. עם הזמן, וללא טיפול תרופתי מתאים, ה-HIV, שמשתכפל במהירות אדירה, "ינצח" ותאי ה- CD4 ייגמרו. כשזה קורה, הגוף שלנו חשוף לזיהומים מזדמנים שעלולים להביא למצבים שיש בהם סכנת חיים. רק אחרי שמתחילים את הטיפול התרופתי ופוגעים בקצב השכפול של הנגיף, רמת הנגיף בגוף מתחילה לרדת בהדרגה. אחרי ירידה משמעותית בעומס הנגיפי למצב של Undetectable (כלומר עומס נגיפי נמוך מאוד, מתחת לסף הגילוי של הבדיקה), הגוף מייצב את קצב ייצור תאי ה-CD4  (ששימשו עד כה כמטרות נייחות לנגיפים שהשתלטו עליהם במהירות) וכך מעגל הקסמים נשבר. בעת שבירת המעגל, נפתח חלון הזדמנויות חשוב ולמערכת החיסונית יש זמן להתחזק ולשקם את עצמה.

 

פעילות התרופות נגד HIV היא למעשה חבלה בשלבים שונים של מנגנון השכפול של הנגיף ובכך מניעת ההתרבות וההתפשטות שלו בגוף. בפרק הבא נתייחס לכל קבוצות התרופות הקיימות, ונסביר מה כל אחת מהן עושה כדי לפגוע במנגנון הפעולה של הנגיף. התרופות אמנם אינן מצליחות להעלים את הנגיף מהגוף באופן מוחלט (לכן הן גם לא מביאות להחלמה מלאה), אך הן בהחלט גורמות לעצירת קצב ההתרבות שלו, דבר שמונע את קריסת המערכת החיסונית, ומאפשר לחיות עם הנגיף שנים רבות באיכות חיים טובה.   

מתי מתחילים טיפול תרופתי?

ההמלצה כיום היא להתחיל את הטיפול התרופתי מוקדם ככל שניתן. חשוב להבין שהטיפול התרופתי הוא זה שמאפשר לך חיים ארוכים וטובים, הוא זה שהפך את המחלה מסופנית לכרונית. ולמרות כל זאת, ברור לחלוטין שזו לא תמיד החלטה פשוטה. חשוב שתשאל את הרופא המטפל את כל השאלות וההתלבטויות ושההחלטה הסופית תילקח ביחד על ידי שניכם. בנוסף תמיד אפשר לדבר ולהיוועץ בצוות המקצועי במרכז, עם הצוות המקצועי בוועד למלחמה באיידס או עם אנשים שחיים עם HIV  וכבר החלו את הטיפול התרופתי.

פעם, כאשר התרופות היו פחות מוצלחות, והידע שהיה לקהילה הרפואית היה פחות מגובש, התחילו טיפול רק כאשר ספירת תאי CD4 הגיע ל 350 תאים לממ"כ ופחות. כיום, בעקבות מחקרים רבים, ובעקבות פיתוחן של תרופות שהן הרבה יותר יעילות ובטוחות בהשוואה

כיצד פועל הנגיף? (מחזור חיי הנגיף)

משנכנס הנגיף לגופנו, הוא מגיע לזרם הדם, שם הוא פוגש תאי  CD4המהווים חלק מתאי הדם הלבנים. לתאים אלו תפקיד חשוב ביותר בהגנה על הגוף: זיהוי גורמים זרים שהצליחו לחדור לגוף, והתרעה עליהם בפני מערכת החיסון. על הקרום של תאים אלו קיים קולטן שנקרא CD4. הקולטן הוא כמו שרוול העלייה למטוס, כלומר כדי שהנגיף יוכל להיכנס לתוך התא, הוא חייב להיצמד לתא וליצור התאמה בין האנטיגן שיש עליו (שהוא כמו "כרטיס העלייה למטוס") ובין הקולטן. אגב, במידה ותהיתם מה זה אנטיגן – מדובר בחלבון של הנגיף, מולקולה שמעוררות תגובה חיסונית.

 

קולטן נוסף החיוני לחדירת הנגיף נקרא CCR5. תהליך ההתאמה בין האנטיגנים ובין הקולטן, מאפשר למעטפת של הHIV - להתאחות עם מעטפת התא האנושי ולהחדיר לתוכו את החומר הגנטי שלו, יחד עם עוד 3 אנזימים החיוניים להמשך תהליך ההדבקה. החומר הגנטי של הנגיף שחדר לתוך התא הוא מסוג RNA, וכדי שהנגיף יוכל להמשיך בתהליך ההדבקה הוא חייב להפוך את החומר הגנטי שלו לצורה שדומה לחומר הגנטי של התא, כלומר מסוג DNA. תהליך זה נקרא שעתוק הפוך. (למה הפוך? בגלל שהתאים בגוף שלנו רגילים לקרוא את החומר הגנטי מ-DNA  ל- RNA וכאן מתרחש תהליך הפוך). מי שעוזר לנגיף לעשות את התהליך הזה הוא אחד משלושת האנזימים שהוא הכניס לתוך התא. אנזים זה נקרא Reverse Transcriptase והוא מייצר עותק של DNA  מהRNA-. תהליך בתא שמבחין ב- DNA  ש"מסתובב חופשי" (שבשלב זה בנוי מאותן יחידות של החומר הגנטי האנושי), מיד מכניס אותו לתוך גרעין התא שם הוא עובר אינטגרציה. במילים פשוטות יותר החומר הגנטי של הנגיף משתלב בחומר הגנטי של התא. לצורך פעולה זו נעשה שימוש באנזים נוסף שהכניס איתו הנגיף לתוך התא – אנזים שנקרא Integrase.

 

בשלב זה, הנגיף שהוא כבר חלק מהתא עצמו, מנצל חלק ממשאבי התא כדי לשכפל עוד נגיפים. התא הופך בעצם למפעל קטן לייצור נגיפים חדשים. מהרגע בו התא החל לשכפל את ה- HIV ואת החומר הגנטי שלו, חומר זה עובר תהליך והופך לחלבון אחד ארוך (שמחבר את כל מרכיבי ה-HIV). האנזים השלישי שהנגיף "הביא" איתו לתוך התא נקרא Protease. אנזים זה חותך את החלבון הארוך, והודות לכך החלבונים מצליחים להסתדר ליצירת נגיף חדש. כשהתא מלא בהמון נגיפים חדשים, הוא משחרר את כל אותם הנגיפים החדשים ואלו מתפזרים בזרם הדם ומדביקים תאיCD4  אחרים. בתוך תהליך זה יש תהליכים שמביאים בסופו של דבר למותם של תאי CD4.

 

כל התהליך הזה מתרחש בתאים רבים ובאופן מחזורי. קצב ההתרבות של הנגיף ביום הוא אדיר כך שביממה אחת נוצרים בגופנו מיליארדי נגיפים חדשים. גם ללא טיפול מצליחה מערכת החיסון בשנים הראשונות לנשאות להתמודד עם ייצור כמות זאת של נגיפים, כי הרי אחרת רמת העומס הנגיפי בדם הייתה מגיעה לממדים מפלצתיים, אולם עם השנים נשחקת יכולתה של מערכת החיסון להכיל את שכפול הנגיפים העצום כתוצאה מכך מתחילה ירידה בכמות תאי ה- CD4, שהם, כפי שכבר הזכרנו בתחילה, מרכיב מאוד חשוב ביכולת ההגנה של מערכת החיסון מפני זיהומים שונים שפולשים ותוקפים את גופנו.

ירידה בסיכון להדבקת אחרים - כפי שהוסבר קודם לכן, במידה והמטופל הינו Undetectable הוא אינו מדבק כלל, גם במקרים של מגע מיני ללא קונדום. על כן, נוטים להתייחס לאופן טיפול מיטבי כאמצעי הגנה ברמה הקהילתית, שכן, במידה וכל המטופלים יגיעו לעומס נגיפי מתחת לסף הזיהוי- יפחתו מקרי ההדבקות משמעותית. נציין שהרוב המוחלט של ההדבקות הן מאנשים שלא היו מודעים לסטטוס החיובי שלהם ועל כן לא טופלו תרופתית.

שימור מערכת החיסון - ממחקרים רבים עולה כי התחלת טיפול מוקדמת מביאה לכך שמערכת החיסון תשמר לטווח הרבה יותר ארוך מאשר התחלת טיפול מאוחרת. זה כמובן מונע מעבר מנשאות HIV לאיידס.  בנוסף, התחלה מוקדמת של טיפול עשויה למנוע תחלואה במחלות נלוות שאינן איידס אך שכיחותן עולה בנשאי HIV שאינם מטופלים כמו מחלות לב וכלי דם, הדרדרות קוגניטיבית וגידולים מסוימים כמו לימפומה. נשא HIV שמתגלה כיום עשוי לחיות תוחלת חיים רגילה וזאת בתנאי שהוא מתגלה מוקדם ומתחיל טיפול מיידי.

אז מה בעצם השתנה?

​מכל הסיבות הללו ההמלצה החד משמעית של כל ארגוני הרופאים והרופאות המטפלים/ות בנשאי HIV היא ללכת ולהיבדק, להתגלות הכי מהר שאפשר לאחר ההדבקה ולהתחיל טיפול מיד עם הגילוי.

התרופות - בעבר התרופות היו לא היו יעילות באופן מיטבי, היה צריך לקחת כמות גדולה שלהן והיו להן תופעות לוואי קשות. בנוסף, הן לא הצליחו להתגבר על נגיפים עמידים ולכן היה צורך לבצע בדיקת עמידות לפני התחלת הטיפול על מנת להתאים את התרופה המדויקת. כיום הטיפול הרבה יותר יעיל, הרבה יותר נסבל ואף הרבה יותר בטוח לטווח הארוך. בנוסף, התרופות כיום מסוגלות להתגבר גם על נגיפים שיש להם מוטציות המקנות עמידות לחלק מהתרופות כך שניתן להתחיל בביטחון רב בטיפול תרופתי ולשנות אותו בהמשך בהתאם לתוצאת בדיקת העמידות.

הסיכוי להחלים בעתיד - כיום מתחילים לדבר לא רק על לחיות עם הנגיף בשלום אלא אף להפטר ממנו לחלוטין. הסיבה שעד היום לא הצליחו במשימה זאת היא שהנגיף נמצא בין השאר במעין מחסנים במצב רדום והתרופות אינם מסוגלות להתמודד עם נגיף רדום שנמצא במאגרים אלה. ברור שככל שנשא הנגיף אינו מטופל כך המאגרים עשויים להתמלא בעוד ועוד נגיפים. כיום די ברור שזה רק עניין של זמן עד שהמדענים יצליחו למצוא דרך לעורר נגיף רדום להוציא אותו מהמאגר כך שניתן יהיה להפטר ממנו. ייתכן וככל שהמאגר יהיה גדול יותר יהיה קשה יותר להפטר ממנו, וזאת עוד סיבה למה כדאי להתחיל לטפל מוקדם ככל שניתן.

על מה כדאי לדבר עם הרופא לפני התחלת הטיפול?

הקשר שלך עם צוות המרכז בביה"ח, ובייחוד עם הרופא המטפל (כמו גם הקשר עם רופא המשפחה שמטפל בך בקהילה) חייב להתבסס על אמון, יכולת לשוחח באופן פתוח, ויכולת לקבל מידע רב ככל הניתן בכדי להחליט יחד על הטיפול המתאים ביותר עבורך. מסיבה זו, חשוב לבחור רופא שמרגישים עמו בנוח.

במקביל למידע שהרופא יקבל ממך כדי "לתפור" עבורך את השילוב התרופתי המתאים ביותר, חשוב לגלות מעורבות אקטיבית במפגש עם הרופא ולשאול אותו את השאלות שמעניינות או חשובות לך לדעת, כמו למשל:

  1. מה הן התרופות האפשריות שניתן להתחיל איתן טיפול ומה היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן?

  2. כיצד כל תרופה עשויה להשפיע על שגרת יומך ומהן תופעות הלוואי העיקריות?

  3. מה אפשר לעשות על מנת למזער את השפעתן של תופעות הלוואי האפשריות?

  4. האם התרופות "מתנגשות" (כלומר יוצרות אינטראקציה) עם תרופות אחרות שהנך נוטל, וכן עם כימיקלים וחומרים פסיכו-אקטיביים שאינם נרכשים במרשם (סטרואידים, אלכוהול וסמים)?

  5. לאיזה תסמינים כדאי לשים לב וממה לא צריך להילחץ?

  6. אילו בדיקות מעבדה צריך לעבור ומה הן בודקות?

  7. כיצד ניתן להימנע מסיכונים בריאותיים אחרים?

  8. על מה להקפיד כדי למנוע את העברת הנגיף לאחרים?

 

בנוסף לשאלות אלו, ניתן להבהיר לרופא עם אילו מהתופעות יותר קשה לך להתמודד ובאילו שעות של היום אתה מעדיף ליטול את התרופות. כדאי גם להתייחס להרגלי תזונה – מתי אתה אוכל ארוחה "כבדה" או אם אתה אוכל מאוחר בערב, שכן לתזונה עשוי להיות קשר ישיר לספיגה של חלק מהתרופות ולתופעות הלוואי. לאור ההיכרות שלך עם עצמך, שתף את הרופא גם בבעיות שאתה צופה להיתקל בהן בעת הטיפול. כל פרט, גם אם במבט ראשון נראה לך לא רלוונטי, יכול לספק לרופא ה- HIV שלך נתון נוסף שיעזור לו לפתור את משוואת הטיפול שלך.

הטיפול ב-HIV

בזכות ההתקדמות הרפואית האדירה שחלה בתחום האיידס, הטיפול התרופתי נגד HIV הפך בשנים האחרונות לפשוט, בטוח ונסבל יותר עבור רוב האנשים שחיים עם הנגיף. טיפול מוצלח אמור להוריד את העומס הנגיפי בדם (כלומר את כמות הנגיף) אל מתחת לסף הגילוי של בדיקת מעבדה ובכך לסייע למערכת החיסון להתחזק, תוך שיפור כמותם ואיכותם של התאים, שלהם תפקיד חיוני בהגנה על הגוף. השילוב של אלמנטים אלו ימנע את קריסת המערכת החיסונית ויבטיח תוחלת חיים ארוכה, ובאיכות מיטבית. אם מוקד ההתמודדות פעם היה ביחס לבעיות הקשורות בדיכוי מערכת החיסון, בהשפעת הנגיף עצמו או בתופעות הלוואי של התרופות ה"ישנות", כיום מוקד ההתמודדות הוא ביחס לתופעות הלוואי וההשפעות ארוכות הטווח של התרופות החדשות.

 

המטרה העיקרית של התרופות נגד HIV היא לדכא את התרבות הנגיף בגוף באמצעות פגיעה בשלבים שונים של מנגנון השכפול שלו. מטרות נוספות הן שיפור ותחזוקה של כמות ואיכות תאי מערכת החיסון, ומניעת מחלה קלינית. כמובן שלא פחות חשוב לשמור על איכות החיים ולמנוע תסמינים הנובעים מהטיפול התרופתי. בישראל רשומות כיום ונמצאות בסל למעלה מעשרים תרופות לטיפול ב-HIV, ותרופות רבות נוספות נמצאות בשלבי פיתוח בעולם.

הטיפול שיש כיום מאפשר לנשאי HIV לחיות חיים מספקים, איכותיים וטובים לעומת ימים עברו.

מה קורה אם שוכחים לקחת את הכדורים?

כמעט כל אחד עשוי לשכוח מתישהו ליטול את הכדורים בזמן. לפעמים בגלל טרדות החיים, לפעמים בגלל בילוי מוצלח ולפעמים פשוט קורה ששוכחים. יש הבדל בין לפספס מנת תרופות באופן חד-פעמי ובין לשכוח ליטול אותם על בסיס קבוע. אם לא נטלת מנת תרופות בזמן, יש להקפיד ליטול אותה מיד כשנזכרת בכך. אם שמת לב שפספסת מנת תרופות ברגע שהגעת למועד נטילת המנה הבאה, בשום אופן אין לקחת מנה כפולה של תרופות בבת אחת.

במידה וגילית אצלך נטייה להחמיץ את התרופות באופן קבוע, יש להתייעץ על כך באופן מיידי עם הצוות הרפואי במרכז בביה"ח, גם כדי שיוכלו לעזור לך להקפיד על המשטר התרופתי וגם כדי שהרופא יוכל לבדוק אם קיים צורך להחליף לך את הטיפול לכזה שיהיה לך קל יותר ליטול. החמצה של תרופות היא דרך מאוד מסוכנת לטפל ב-HIV. לנגיף הזה יש יכולת שכפול מדהימה ואם לא מדכאים אותו באופן מוחלט, הוא נוקט בכל מיני אמצעים כדי להבטיח את השכפול שלו גם בנוכחות התרופות. איך זה קורה? בכל פעם שהנגיף משתכפל נוצרות מוטציות שיכולות להקנות לו עמידות כנגד אחת התרופות. על מנת למנוע את היווצרות המוטציות, חייבים למנוע את השכפול שלו, וניתן לעשות זאת רק בהקפדה תמידית על המשטר התרופתי.

חשוב לזכור שבכל שילוב תרופתי שאנו נוטלים, יש מספר תרופות, ולא כולן מתפנות מהגוף באותה מהירות. למשל, אנשים הנוטלים 2 כדורים ומפסיקים לקחת את התרופות לכמה ימים, כדור אחד מתפנה ראשון מהגוף, ואז האדם נשאר כשבתוך דמו יש כעת רק תרופה אחת, דבר העלול לגרום להיווצרות עמידות לתרופה זו.

היצמדות לטיפול תרופתי

ניתן להגיע עם HIV לתוחלת חיים מלאה או קרוב לכך, באיכות חיים טובה, זאת בתנאי שמקפידים ליטול את הטיפול התרופתי בצורה עקבית, מסודרת ובדיוק על פי הוראות רופא ה-HIV. היענות לקויה לטיפול התרופתי ואי היצמדות למעקב רפואי עשויות להביא לשכפול יתר של הנגיף, הידרדרות במצב מערכת החיסון, ופיתוח עמידות לתרופות; אלו עלולים לגרום לקיצור תוחלת החיים ולפגיעה באיכותם.

 

בנוסף לשמירה על החיים שלך, לחלק מהתרופות החשובות שמעכבות את שכפול הנגיף בגוף, עלולות להיות גם תופעות לוואי. לרוב, תופעות הלוואי של הטיפול התרופתי ל- HIV נוטות לעבור מעצמן לאחר טיפול של מספר שבועות בתרופה. בחלק מהמקרים, תופעות אלו עלולות להימשך ודרגת חומרתן תשתנה מאדם לאדם.

בשום מקרה אין לשנות מינונים של התרופות או להפסיק את הטיפול באופן עצמאי!

במידה וקיימת תופעת לוואי מעיקה יש להיוועץ עם רופא ה HIV -על מנת להימנע מגרימת נזקים מיותרים לגופך. ברוב המקרים, קיימת דרך פשוטה לשפר את איכות חייך ולגרום לך להרגיש הרבה יותר טוב. בחלק מהמקרים, הרופא ימליץ לך על הרגלים בריאים יותר או על שינויים בתזונה שעשויים לסייע בהתמודדות עם הטיפול, כמו כן תוכלו לבחון יחד את הסיכויים, הסיכונים ותופעות הלוואי של אפשרויות טיפוליות אחרות.

המעקב הרפואי

לאחר שלרופא המטפל תהיה תמונה מקיפה ויציבה של מצבך ותתחיל טיפול תרופתי, תוזמן אחת לשלושה עד שישה חודשים לבצע בדיקות דם, שלאחריהן עליך לקבוע תור נוסף לרופא כשבוע-שבועיים מיום הבדיקה לדון בתוצאות. ברגע שתיכנס לשגרת מעקב (בין אם אתה על טיפול תרופתי ובין אם לא) השהות במרכז והפגישות עם הרופא המטפל יהיו קצרות יותר. אף על פי כן, חשוב מאוד להמשיך ולהתמיד בהן. חיים מאוזנים, מעקב רציף במרכז המטפל ונטילת התרופות בצורה מסודרת מרגע שצריך, הם אלו המבטיחים לך חיים ארוכים, מלאים ואיכותיים.

האם אפשר לעשות הפסקה יזומה בטיפול?

בשום אופן לא.

מהרגע שמתחילים ליטול טיפול תרופתי נגד הנגיף, אין להפסיק את נטילתו במשך כל החיים. בעבר ניסו לעשות הפסקות טיפול יזומות ומבוקרות, אך כיום ידוע כי הפסקות אלו, גם אם בוצעו בעיתוי של מדדים מעבדתיים טובים, הגבירו משמעותית את הסיכוי לתחלואה ולתמותה.

לסיכום: ההקפדה על טיפול תרופתי ועל מעקב רפואי הם המפתח לחיים מלאים ואיכותיים. אי היצמדות לטיפול התרופתי עלולה לגרום לנזקים ולסיבוכים מסכני חיים.

הבדיקה התקופתית ובדיקות נוספות שחשוב לבצע

מרגע שנכנסים למעקב מסודר, יש להגיע אחת לשלושה עד שישה חודשים למרכז האיידס לבצוע בדיקות תקופתיות שיכללו: בדיקת רופא ובדיקות דם (מצומצמות יותר מהפעם הראשונה) שיכללו בעיקר את שני המדדים העיקריים שלפיהם בודקים את מצב הHIV-: עומס נגיפי וספירת CD4, בדיקות תפקודי כבד וכליה, ספירת דם ובדיקות שתן.

ההתייחסות למדדים אלה היא לרוב בטווח של זמן בו ניתן להצביע על מגמה, ולא על סמך בדיקה בודדת. קריאת הבדיקה הנוכחית, ביחס לבדיקות הקודמות, יכולה להצביע על מגמות שונות:

  • ירידה ב- CD4 ועליה בעומס נגיפי אם טרם התחלת טיפול תרופתי או אם ישנו כשל טיפולי. במקרה כזה תשקלו התחלת טיפול תרופתי, או החלפתו.

  • עליה ב- CD4 וירידה בעומס נגיפי, אם התחלת לאחרונה טיפול תרופתי.

  • העדר שינוי או שינויים מינוריים. אם אתה תחת טיפול תרופתי, והעדר השינוי משמעותו ספירת CD4 גבוהה ועומס נגיפי מתחת לסף הגילוי – זה המצב הרצוי.

היום נהוג לבדוק לא רק את הספירה הכמותית המוחלטת של תאי CD4 (כמספר שבין 0 ל-1200), אלא גם את חלקם היחסי מתוך סך התאים הלימפוציטים (תאי מערכת החיסון מסוג T, B וNK-) .מדד זה מופיע באחוזים, והוא עוזר לקבל תמונה טובה ומלאה יותר, אשר פחות מושפעת משינויים חד פעמיים שעשויים להגרם עקב גורמים רפואיים שאינם בהכרח קשורים ל-HIV.

 

חשוב להכיר את החיסונים שעליך לקבל: מדי שנה לפני תחילת החורף חשוב שתקבל חיסון נגד שפעת, וסדרת חיסונים נגד חיידק הפנאומוקוק הגורם לדלקת ראות. כמו כן עליך לוודא שאתה מחוסן נגד צהבת נגיפית מסוג A ו-B. בנוסף, כדאי לשקול קבלת חיסון HPV הן לגברים (עד גיל 26) והן לנשים (עד גיל 45), או מעל גילאים אלה אם הרופא המליץ על כך, למרות שמדובר בחיסון שההשתתפות העצמית בו היא יקרה יחסית גם לאחר סבסוד קופת החולים. ההנחה הרווחת בשנים האחרונות היא כי לגברים המקיימים יחסי מין עם גברים מומלץ לקבל חיסון זה בכל גיל.

ייתכן ויציעו לך חיסונים נוספים כמו חיסון נגד דלקת קרום המוח (מנינגיטיס).

 

מלבד הבדיקות המבוצעות בבית החולים, ישנן בדיקות תקופתיות שמומלץ מאוד לבצע. לא תמיד הרופא המטפל ידאג להפניות המתאימות בזמנים הנכונים, ולכן חשוב ליזום ולבקש לבצע בדיקות תקופתיות, מהרופא במרכז או מרופא המשפחה:

  • בדיקות סקר למחלות מין, כולל הפטיטיס  C, אחת לשנה.

  • בדיקות דם כלליות (בעיקר שומנים בדם, גלוקוז, בדיקת ויטמין,D תפקודי כבד ותפקודי כליה( אחת לשנה.

  • בדיקת שתן (אחת לשנה).

  • בדיקת צפיפות עצם (אחת לשנתיים מעל גיל 50, או מוקדם יותר אם יש סיכון מיוחד).

  • אקג באבחנה ולאחר מכן לפי צורך רפואי

  • בדיקות מוקדמות לגילוי סרטן:

  1. ממוגרפיה לנשים על פי הנחיות רופא המשפחה.

  2. משטח PAP לנשים – אחת לשנה.

  3. אנוסקופיה ומשטח PAP לגברים שמקיימים יחסי מין עם גברים – לפי המלצת הרופא המטפל.

תופעות לוואי

החשש מתופעות הלוואי מלווה כל אדם שמתחיל טיפול תרופתי. בדיוק כמו יתר התכשירים, גם התרופות המהוות חלק מהטיפול האנטי-רטרו-ויראלי, עוזרות לגוף להילחם במחלה, אך עשויות להביא עמן גם השפעות לא רצויות. על אף העובדה שלכל תרופה עלולות להיות תופעות לוואי, במרבית המקרים הביטוי של תופעות אלו יהיה קל, ובחלקם אף בלתי מורגש. מקרים של תופעות לוואי חמורות הם נדירים מאוד. גם אם המידע על תופעות הלוואי נשמע לך מדאיג, מרבית התכשירים נגד HIV בטוחים מאוד לשימוש, והתרופות החדשות פותחו תוך דגש מיוחד להפחתת תופעות הלוואי. למעשה, תרופות רבות שנמכרות היום בבתי המרקחת ללא מרשם רופא, כמו למשל משככי הכאבים לסוגיהם, כוללים אזהרות מפני תופעות לוואי דומות.

 

קיים מגוון רחב של תופעות לוואי הקשורות לטיפול בנוגדי ה-HIV. חלק מהתופעות הן קלות יחסית אבל עדיין עשויות לשבש את התפקוד היומיומי, לפחות בתקופה הראשונית לטיפול (כמו למשל: בחילות, שלשולים או תחושת עייפות כללית). יש לציין שקיימות היום שיטות טובות ויעילות שמאפשרות לנהל את התופעות הללו בהצלחה רבה ולמזער לאפס את הפגיעה בשגרת יומך. בתום החודשיים הראשונים לטיפול, ולאחר שהגוף יסתגל לתרופות, מרבית התופעות הללו יחלפו מעצמן. אם לאחר החודשיים הראשונים של הטיפול תופעות הלוואי לא חולפות והן מקשות באופן משמעותי על שגרת יומך, עליך להתייעץ עם הרופא המטפל ולשקול החלפת טיפול תרופתי. ישנן מספיק חלופות, כך שכל עוד אין מגבלות מיוחדות (רגישויות ו\או עמידויות), מבחר התרופות המוצע היום יכול לאפשר חיים נוחים ללא ירידה משמעותית באיכות חייך.

מקצת האנשים זוכרים את תופעות הלוואי האיומות שנגרמו על ידי הדור המיושן של תרופות נגד HIV ומוציאות שם רע לטיפול. למרבה המזל התרופות מהדור החדש אינן גורמות לתופעות אלה וכיום רוב תופעות הלוואי הן קלות וניתנות לניהול בקלות יחסית.

 

כל תרופה יכולה לגרום להפרעה בתפקוד הכבד או הכליות וזאת אחת הסיבות מדוע נשאים צריכים לעבור בדיקת דם לפחות אחת לששה חדשים. בכל מקרה הפוטנציאל של התרופות המודרניות לגרום להפרעה בכבד או בכליות נמוך ביותר.

 

חשוב להיות קשובים לגוף, ובכל מקרה שנראה לך שהתרופה גורמת לתופעת לוואי או פוגעת באיכות החיים כדאי להתייעץ עם הצוות הרפואי. מטרת הטיפול לגרום לך לחיות תוחלת חיים רגילה ובאיכות טובה, ואם התרופה מפריעה יש כיום מגוון רחב מאוד של תרופות כך שניתן לנהל את הטיפול בצורה טובה ברוב המכריע של הנשאים.

אלכוהול וסמים – כדאי לדעת!

אנשים שכבר החלו ליטול את הטיפול התרופתי ל- HIV חייבים להיזהר, יותר מאי-פעם, מתופעות לוואי לא רצויות שיכולות להתעורר בעת שימוש בסמים.

בין אם מדובר בסמי מועדונים, סמי הזיה או סמי פיצוציות, יש תרופות שרמת החומר הפעיל שלהן בגוף עשויה להשתנות באופן דרמטי כנגזרת מהשילוב שלהן עם תרופות נגד HIV. התופעה הזאת פועלת לפעמים גם להיפך, כך שיש סמים שהפרשתם מהגוף פוחתת ובעקבות זאת רמתם בדם עולה מאד בנוכחות של תרופות  HIV, עד לרמה של רעילות שיכולה להיות מסוכנת. מאוד חשוב שהרופא שלך או הרוקח שמנפק את התרופות, ידע על כל סוג של סם או תוסף שנמצא בשימושך, גם אם זה קורה לעתים נדירות. אנשי הצוות הרפואי מחויבים לסודיות מלאה וכל המידע שיקבלו ממך, רק יעזור להם להדריך אותך טוב יותר ולהימנע מ"תאונות מצערות" הקשורות לתגובות בין תרופתיות.

אלכוהול, במינונים שאינם חריגים, אינו יוצר אינטראקציה מיוחדת עם תרופות ל-HIV.

רפואה משלימה ושיטות טיפול מסורתיות

במקביל לטיפול התרופתי, אך בשום אופן לא במקומו, חלק מהאנשים החיים עם HIV נעזרים גם ברפואה מסורתית או בשיטות שונות של הרפואה המשלימה. בין אלו שנעזרים בכך, יש המעידים על כך שהדבר מסייע להם למצוא איזון בין הגוף ובין הנפש ומקל על תופעות לוואי. בנוסף להקפדה על טיפול תרופתי קונבנציונאלי, אנו ממליצים לכל אדם להיעזר בכל דבר שהוא מאמין בו וזאת מבלי לוותר על הטיפול התרופתי. עם זאת, בכל מקרה שבו נעשה שימוש גם ברפואה משלימה או מסורתית, וביחוד במקרים בהם המטפל המסורתי מציע לך להפסיק את התרופות ל- HIVשאתה מקבל מהמרפאה, מביע דעה בנוגע לטיפול ב-HIV או מתערב בכל דרך בטיפול התרופתי- חשוב להתייעץ על כך מיידית עם רופא ה- HIV שלך ולעדכן אותו.

רופא המשפחה

רופא המשפחה מטעם קופת החולים אליה אתה משתייך, הוא כתובת נוספת חשובה לא פחות מהרופא שמטפל בך במרכז האיידס. חשוב שרופא המשפחה ידע את סטאטוס ה-HIV  שלך, וכל מידע רפואי ו/או נפשי אודותיך.

חשוב למצוא רופא משפחה ידידותי לנושא, עדיף בעל ידע בתחום, היות והוא ילווה אותך בצרכייך הרפואיים השוטפים, ובכך יסיר ממך את התלות הבלעדית במרכז האיידס בו אתה מטופל.