תוכן להורים
שאלנו באינסטגרם שלנו @teentalkil
"חינוך מיני- מה הייתם רוצים להגיד להורים שלכם שאתם לא אומרים"?
לאור התשובות, חשוב לנו לתת לכם- הורים למתבגרים ומתבגרות-
הסברים ומידע, יחד עם כלים פרקטיים
כדי שנוכל לעשות את הצעד הראשון ולדבר עם הילדים והילדות שלנו על מיניות והתבגרות
"אני יודעת יותר ממה שאתם חושבים"
גיל ההתבגרות היא תקופת מעבר- מעבר בין הילדות לבגרות. המתבגרים הצעירים כמהים לעצמאות, לקבלת החלטות משמעותיות ולרצון לחוות חוויות של "אנשים גדולים". בתקופה זאת, יש ציפייה מהסביבה של המתבגרים להתייחס אליהם בהתאם ולאפשר להם לחקור ולגלות את האני המבוגר שלהם. עד כאן זה נשמע נהדר, טבעי ונורמלי.
אז איפה זה מתחיל להסתבך? ההסתבכות מתחילה כשהסביבה עדיין לא רואה את המתבגר כמבוגר וזה מייצר פער ברצונות, פער בדרישות ואפילו פער בשפות. לכן, נערים ונערות רבים, שאנחנו פוגשות בשטח בסדנאות שלנו בבתי הספר, מספרים בתסכול שההורים מסתכלים עליהם כילדים קטנים ושגם אם הם "מעיזים" ושואלים את ההורים שאלה בנוגע למיניות, ההורים מבטלים אותם ואומרים שזה לא לגילם או לחלופין ישר שואלים שאלות מנגד: כמו "למה אתה שואל?"/ "מה עשית?"/ "מי אמר לך את זה?" וכל זה בטון שמרגיש עבור המתבגר כמאשים ולא סומך.
אז הורים יקרים-
ראשית, אל תזלזלו בהם. זה נכון שחלקם עוד באמת קטנים והדרך שיש להם לעבור לפני שיהיו בוגרים היא ארוכה ומפותלת- אבל הם לא צריכים אותנו שנזכיר להם את זה. הם צריכים אותנו שנאמין בהם, שנחזק אותם ושנלווה אותם בדרך להתבגרות.
שנית, בואו נזכור שהילדים שלנו חיים בעולם שבו הנגישות למידע ותוכן היא במרחק טביעת אצבע והרבה מהם באמת יודעים המון. אבל- יש פער בין מה שהם יודעים לבין מה שהם מצליחים להבין וכאן אנחנו נכנסים. התפקיד שלנו הוא לגשר על הפערים, לספק הבהרות ולעזור להם להנגיש את המידע אליו הם נחשפו לחיים שלהם היום.
הדרך לעשות את זה, הדרך להיות שם בשבילם, היא הרבה פעמים פשוט להקשיב. להקשיב למה שיש להם להגיד על נושאים שונים. דרך ההקשבה נוכל להבין כיצד הם רואים את העולם ולהציע להם עוד נקודות מבט כאנשים בוגרים. הם מצידם יעריכו (גם אם לא יראו לכם) את ההקשבה וירגישו שהכרתם בזה שהם מבוגרים עם דעות ומחשבות משלהם.
"אל תכעסו אבל כבר עשיתי את זה"
למה שנערה (או נער) שכבר "עשתה את זה" תחשוב שאם ההורים שלה יגלו הם יכעסו עליה?
משיחות רבות שעשינו בנושא בסדנאות שלנו, עולה שהיא תחשוב שהם יכעסו עליה כי היא חושבת שההורים שלה שמרנים.
או/ו היא תחשוב שהם יכעסו עליה אם אמרו לה שהיא צעירה מידי לעשות את זה.
או/והיא תחשוב שהם יכעסו עליה אם אמרו לה במפורש לא לעשות את זה.
או /והיא תחשוב שהם יכעסו עליה כי הם לא אוהבים את בן או בת הזוג שלה.
או/והיא תחשוב שהם יכעסו עליה כי אין ביניהם ערוץ תקשורת פתוח, כנה ומכבד בנושא.
בסוף, זה לא כזה משנה למה היא חושבת שהם יכעסו או האם ההורים שלה באמת יכעסו אם יגלו, כמו שזה מה שהיא מרגישה והתחושה הזאת מונעת ממנה לשתף אותנו, ההורים, במשהו מאוד משמעותי שקרה לה.
ומכאן גם עולה השאלה-אם בגלל החשש שנכעס היא לא מספרת לנו, מה יקרה אם היא תצטרך את עזרתנו או את עצתנו? למי היא תפנה? האם היא יודעת שלא משנה מה, גם אם היא עושה משהו שאנחנו לא מקבלים, או היינו מעדיפים שהיא לא תעשה שאנחנו עדיין תמיד פה בשבילה?
חשוב שנזכור שמותר לנו להרגיש כעס בגלל דברים שהילדות שלנו עושות, אבל- התפקיד שלנו, כהורים, הוא לשים לב איך אנחנו מבטאות את הכעס (אם בכלל) ולוודא שלמרות הכעס אנחנו עדיין מצליחות לנהל מערכת יחסים מיטיבה עם הילדות שלנו ושהן יודעות שגם אם אנחנו כועסות או לא רואות איתן באותה העין שאנחנו עדיין מקום בטוח לפנות אליו בעת צרה.
בסוף, אנחנו צריכות לזכור, שהילדות שלנו מתבגרות והן הולכות לקבל הרבה מאוד החלטות שלא בהכרח אנחנו היינו מקבלות, אבל לנו כבר אין שליטה על זה. התפקיד שלנו, עם כל הקושי שבדבר, הוא לדעת לשחרר את הצורך להחליט עבורן ולהפוך אותו לרצון להיות שם עבורן בדרך להחלטה ולצייד אותן במידע רלוונטי ובכלים פרקטיים מתוך הניסיון שלנו כאנשים מבוגרים בעולם.
"אני רואה פורנו כבר מהיסודי"
זה מבאס, אבל לא חדש שהיום יש המון ילדים וילדות בישראל, שנחשפו לתכנים פורנוגרפיים כבר בגילאי היסודי. לרוב זה קורה בטעות, לפעמים זה קורה בכוונה מתוך יצר הסקרנות- אבל מה שבטוח שזה קורה. וכן יש היום המון תוכנות לסינון תכנים, לניטור, לחסימה ועדיין העדויות מהשטח מראות שזה ממשיך לקרות. ואולי בעולם שבו אנחנו חיים, זה גם משהו שהוא כרגע בלתי ניתן למניעה ואת מירב המאמצים כדי שנשקיע בלצייד את הילדים שלנו בכוחות, בכלים ובידע כיצד להתמודד עם החשיפה לתכנים האלו ולהזכיר להם שאנחנו המקום לפנות אליו גם במקרים האלו.
כדי לעשות את זה, אנחנו צריכים להכיר את הנושא ולדבר באופן יזום עם הילדים שלנו על התכנים השונים אליהם הם נחשפים, בצורה המותאמת לגיל שלהם. זכרו שאם אנחנו לא נדבר על זה, הם עלולים להישאר עם תפיסות מוטעות לחלוטין על איך מיניות ויחסים מיניים בין אנשים אמורים להיראות וכשיגיע הרגע להתנסות במיניות הם יחוו אותה בצורה לא מיטיבה- עבורם ועבור הפרטנר שלהם.
" הייתי רוצה ללכת לרופא נשים אבל זה מביך"
כמו כל דבר שעושות אותו בפעם הראשונה, גם ללכת לרופאת נשים יכול להיות משהו מביך. ועדיין- המלצות החברה הישראלית לגינקולוגיה של ילדוֹת ומתבגרות היא להגיע לביקור ראשון אצל רופא או רופאת נשים סביב גיל 13-15, כחלק מקידום בריאות ומניעה. לרוב, במפגש ראשוני זה, לא תהייה אף בדיקה פולשנית ויהיה יותר תשאול והעברת מידע.
זה התפקיד שלנו ההורים, לדעת לתווך עבור הנערים והנערות את עולם המבוגרים בכלל ואת עולם שירותי הרפואה בפרט. אין שום סיבה שנערה תצטרך ללכת פעם ראשונה לרופאת נשים לבד ולא עם אחד ההורים שלה (גם אם בסוף אנחנו נישאר בחוץ בחדר ההמתנה).
זה התפקיד שלנו לייצר עבורן חוויה חיובית ונורמלית בפעם הראשונה שנבקר יחד אצל רופאת נשים וכך נוכל להעביר להן את המסר שביקור אצל רופאת נשים זה פשוט חלק משגרה של מניעת תחלואה בקרב נשים בוגרות וזאת הדרך שלנו לשמור על הבריאות שלנו.
"אני מפחד שנדבקתי במחלת מין"
בסדנאות שאנחנו מעבירים בבתי הספר, רוב בני ובנות הנוער משתפים אותנו שמה שהכי מפחיד אותם בקיום יחסי מין לא מוגנים הוא הריון לא רצוי ורובם לא ידעו (עד שהגענו והסברנו ) שיש דבר כזה מחלות המועברות במין. מהרגע שהם יודעים, הם מבינים בהרבה יותר קלות את חשיבות של השימוש בקונדום ומראים הרבה יותר מוטיבציה להשתמש בו.
בנושא הזה, של מחלות שמועברות במין, יש גבול דק בין לעשות הסברה אפקטיבית לבין הפחדה. מחקרים רבים הוכיחו שהפחדה (במיוחד בנושא הזה) לא עובדת ולא רק שהיא לא עובדת היא גם הרבה פעמים עושה את ההיפך- היא אוטמת את הצד השני מלהקשיב, מלהבין ומלרצות להתמודד.
זאת לעומת ביצוע הסברה אפקטיבית, כזאת שבאה ממקום חיובי ותומך, ממקום פרוקאטיבי ויוזם שמחקרים הראו שהיא מחזקת תחושת ביטחון, מסייעת בתהליך קבלת ההחלטות וביצוע בחירות מיטביות בנושאי מיניות, מעודדת שימוש באמצעי מניעה ואפילו מעכבת את גיל קיום יחסי המין בפעם הראשונה.
הסברה אפקטיבית סביב מחלות המועברות במין תהייה תואמת גיל, תכלול אינפורמציה מדוייקת ואמינה, תהייה נטולת שיפוטיות, נטולת סטיגמות ותתן כלים פרקטיים ויישומים. איזה כלים למשל?
קבלו 3 כלים פרקטיים שכל אחד ואחת יכולים לעשות כדי לשמור על הבריאות המינית שלהם-
-
להתחסן בחיסון נגד וירוס הפפילומה האנושי- כמה שיותר מוקדם יותר טוב, אבל תדעו שאף פעם זה לא מאוחר מידי.
-
להשתמש בקונדומים בכל מגע מיני- מתחילתו ועד סופו.
-
ברגע שפעילים מינית להכניס לשגרה בדיקות לגילוי מחלות המועברות במין לפחות פעם בשנה, אם לא יותר (תלוי בכמות הפרטנרים ובתדירות קיום היחסי המין).
"דלת סגורה- אל תיכנסו. לטובתכם"
הורים רבים בהרצאות שלנו משתפים שהם סקרנים לדעת מה קורה שם מאחורי הדלת הסגורה, במיוחד אם המתבגר או המתבגרת שלנו לא נמצאת שם לבד.
במקביל, בשיחות עם נערים ונערות בסדנאות שלנו, הן משתפות כמה הפרטיות חשובה להן וכמה זה מכעיס אותן כש: ההורים לא מכבדים את הפרטיות שלהן, כשההורים פותחים את הדלת בלי לדפוק, כשההורים דופקים ומיד פותחים או כשאפילו לא מרשים להן לסגור את הדלת בכלל (במיוחד כשמגיע אורח או אורחת).
הרצון לפרטיות הוא רצון טבעי ונורמלי, במיוחד בגיל ההתבגרות כשהמתבגרת צריכה להתמודד עם הרבה מאוד שינויים פיזיולגיים, רגשיים וחברתיים. אנחנו צריכים לזכור שזה שהדלת סגורה, לא בהכרח אומר שקורה מאחוריה משהו "אסור", משהו מסוכן או משהו שלא עומד בערכים של הבית שלנו.
יחד עם זאת, האמון שלנו במתבגרת והרצון לכבד את הצרכים שלה, לתת לה מרחב ופרטיות לא אומרים שאנחנו לא צריכים להיות נוכחים ומעורבים בחיים שלה.
התפקיד שלנו זה למצוא מקום טוב באמצע, לייצר ערוץ תקשורת פתוח וכנה ללא תנאים וסייגים ולזכור שאנחנו שם בשביל לכוון ולסייע.
מה זה וירוס הפפילומה האנושי? וירוס הפפילומה האנושי זה שם של קבוצה של וירוסים שיש בקבוצה הזאת כל מיני זנים של הווירוס שחלק מהזנים האלו לא יעשו לנו כלום אם נידבק בהם והם פשוט יעברו בעצמם, אפילו בלי שנדע שהיה לנו אותם וחלקם יכולים להישאר ולגרום לנו לפתח כל מיני מחלות או מצבים רפואיים לא נעימים.
(*כדי לא לייצר הפחדה מומלץ לא להדגיש את זה שיש זנים שעלולים לגרום לסרטן, אלא פשוט להגיד שיש זנים שעלולים לגרום לכל מיני מחלות)
זה מסוכן להידבק בוירוס הפפילומה? תלוי באיזה זן נדבקים. יש כאלו שהם יותר מסוכנים ויש כאלו שפחות.
ואיך נדבקים בו? הווירוס עובר במגע בין עור לעור ובגלל זה הוא לרוב מועבר בכל מיני סוגים של מגעים ויחסים שעושים עם אנשים אחרים.
(*השימוש במונח "מגעים ויחסים" הוא רחב ועדיף לשימוש בגילאים צעירים, זאת לעומת השימוש במילים יחסי מין/סקס שעבור בני ובנות נוער מתייחס רק למגעים עם חדירה ויכול לייצר הרחקה/בלבול בשיחה)
אבל אם אני לא קיימתי עדיין אף מגע כזה, למה אני צריך להתחסן? חיסון עושים כדי למנוע דברים מראש ואולי יבוא יום וכן תרגיש מוכן ותרצה לעשות כל מיני דברים עם אחרים ואז זה יהיה כיף לדעת שאתה מוגן ובטוח מפני ההידבקות בווירוס.
ואין דרך אחרת למנוע אותו שזה לא חיסון? הרבה פעמים שרוצים למנוע כל מיני מחלות במגעים ויחסים אז משתמשים בקונדום וזה מונע גם הריון וגם המון סוגים של מחלות. אבל בכל מה שקשור לוירוס הפפילומה הוא לא מונע ב100% ועדיין אפשר להידבק בוירוס גם אם תמיד משתמשים בקונדום.
אם יש מישהו שכבר עשה, הוא לא יכול להתחסן? הוא יכול וצריך להתחסן. יכול להיות שהוא עדיין לא נדבק בווירוס ואז החיסון ימנע ממנו להידבק או אם הוא כן נדבק בווירוס אז החיסון ימנע ממנו להידבק בזנים אחרים שיש שהוא עדיין לא נדבק בהם.
החיסון מסוכן? ממש לא. אנחנו אף פעם לא נעשה משהו שיסכן אותך וכל הרופאים וכל הארגונים של הבריאות העולמיים אומרים במפורש שהחיסון הזה מאוד בטוח ויעיל.
החיסון כואב? אולי רק הדקירה מהמחט יכולה להיות קצת לא נעימה.
ואם כבר נדבקתי בווירוס? קודם כל לא צריך להילחץ והכל בסדר. יש הרבה אנשים שנדבקים בווירוס והוא פשוט עובר והוא לא עושה כלום. מה שחשוב זה לשתף אותנו ואם נחליט שצריך אז אנחנו נלך יחד לרופא או לרופאה ונעשה בדיקות מתאימות ונטפל במה שצריך לטפל והכל יהיה בסדר.
ולא תכעסו עליי שנדבקתי? ממש ממש לא! כל עוד שאתה משתף אותנו ואתה מספר לנו את האמת - אנחנו סומכים עלייך ואם קרתה לך תקלה אז אנחנו פה להיות לצידך, זה התפקיד שלנו, אנחנו ההורים שלך.
בסוף השיחה מומלץ להגיד תודה רבה על השיחה, על השיתוף, על ההקשבה ולהזכיר שאנחנו כאן תמיד. אפשר גם להפנות לקריאה נוספת ועצמאית באתר Stop Papilloma או לראות סרטון הסברה בנושא.
"אני לא מבינה למה החיסון לפפילומה חשוב"
נתחיל מהסוף- חיסון נגד וירוס הפפילומה הוא חשוב, הוא בטוח, הוא אפקטיבי וזה הדבר הכי טוב שכל הורה יכול לעשות למען הבריאות המינית של הילד או הילדה שלו.
הורים רבים מצפים שבתי הספר יעשו הכנה ויסבירו לילדים על החיסון והמשמעות שלו, אבל בפועל זה לא תמיד קורה והרבה ילדים וילדות נשארים עם סימן שאלה גדול בנושא.
בנוסף, הורים רבים לא "מנצלים" מספיק את ההזדמנות של קבלת החיסון, כדי לדבר על מיניות והתנהלות מינית בטוחה ובריאה וחבל.
יש לנו פה הזדמנות פז- גם להסביר להם על החיסון ולמה הוא כל כך חשוב עבורם וגם להראות להם שאנחנו פועלים בצורה אקטיבית למען הבריאות המינית שלהם ושאנחנו פה כדי לנהל איתם שיחה פתוחה, מקצועית וכנה על הנושא.
בשביל שנוכל לנהל שיחה שכזאת, אנחנו צריכים שיהיה לנו מידע אמין על וירוס הפפילומה ועל החיסון ואז נוכל להנגיש את המידע הזה לילדים שלנו בצורה שתתן להם ביטחון ואמון בנו, שתתן להם כלים וידע וכדי לתחזק ולפתוח את הערוץ תקשורת בינינו גם על הנושאים האלו.
ועכשיו עולה השאלה - איך?
מהניסיון שלנו מומלץ להתחיל את השיחה בלשאול אותם מה הם יודעים על הנושא? האם דיברו איתם על זה בבית הספר? מה הם שמעו על זה? מה דעתם? האם יש משהו שלא ברור להם?
לאחר שנקשיב לתשובותיהם- אבל באמת נקשיב, נגיד שחשוב לנו שיהיה להם מידע נרחב ומקצועי בנושא ולכן למדנו וחקרנו ויש לנו עבורם כמה דברים שחשוב לנו שהם יכירו.
ריכזנו כאן שאלות נפוצות שעולות בשיחות עם מתבגרים על הנושא ותשובות מומלצות, בשפה נגישה ופשוטה, כדי שתוכלו לעשות "העתק- הדבק" במהלך השיחה:
"תקנו לי ק ונדומים זה יקר"
הרבה נערים ונערות שאנחנו פוגשות בסדנאות שלנו, אומרים לנו שהם לא יודעים איך לבקש מכם כסף לקונדומים. יש גם את אלו שאומרים שגם אם יש להם כסף הם מתביישים ללכת ולקנות קונדומים כי הם מפחדים שיסתכלו עליהם מוזר בחנות.
זה ברור לכולנו שלא להשתמש בקונדומים בגלל שהם יקרים או בגלל שהתביישנו לקנות זה רק תירוץ, אבל לצערנו, התירוץ הזה הוא גם מציאות. יש הרבה נערים ונערות שלא משתמשים בקונדום בדיוק בגלל הסיבות האלו, אבל עדיין מקיימים מגעים מיניים שיכולים לגרום להם גם להדבקות במחלות שמועברות במין וגם להריון לא רצוי.
אז עד כמה שהסיבות האלו הן לא לגיטימיות ואפילו מעידות על חוסר בשלות ובגרות שנדרשים לקיום מגעים מיניים, זה עדיין התפקיד שלנו לדאוג לבריאות המינית שלהם ולכן זה גם התפקיד שלנו להנגיש להם קונדום ואמצעי מניעה נוספים. זה יכול להיות על ידי זה שאנחנו נקנה אותו עבורם, או שאנחנו ניתן להם כסף עבור זה. אבל זה לא מסתכם רק בזה. יש עלינו גם אחריות לדעת שהם יודעים ויודעות איך ומתי להשתמש בו נכון ואת זה אפשר:
ללמד בעצמנו- על ידי שיחה כנה והדגמה
על ידי הפנייה לגורם רפואי/לארגון מתמחה שיעשה את ההסברים
על ידי הצגת סרטוני הסברה והדגמה מקצועיים. למשל: https://www.youtube.com/watch?v=JqCmjsjnGs8
לא משנה באיזו דרך נבחר- העיקר שנדבר על זה ונעלה את המודעות לחשיבות השימוש בקונדום בשביל הבריאות המינית שלהם.
"אני לא באמת נמשך לבנות"
כשהילדים שלנו מתמודדים עם ההבנה והגילוי של מהי נטייתם המינית, הם עוברים עם עצמם תהליך מורכב עד הרגע שבו הם מספרים לנו את זה.
הרבה נערות ונערים משתפים אותו בסדנאות שלנו שהם חוששים מאוד , עד כדי שרויים בחרדה של ממש, מהרגע הזה שבו הם "ייצאו מהארון" מול ההורים שלהם. רבים משתפים שהם מפחדים שלא יקבלו אותם, שיתאכזבו מהם ושיכעסו עליהם. רבות משתפות שהן מבלות שעות רבות לבד עם המחשבות, החרדות, החששות והפחדים וכל מה שהן היו רוצות זה שמישהו יגיד להם שהכל יהיה בסדר.
הרגע שבו הילד או הילדה שלנו ייצאו מהארון בפנינו הוא רגע קריטי עבורם ועבור היחסים שלנו איתם ולכן, על אף תחושת הבלבול וההפתעה שעלולה להציף אותנו חשוב שנזכיר להם שלא משנה מה אנחנו אוהבים אותם תמיד, ללא תנאים ושאנחנו פה בשבילם ולצידם כדי שיהיה להם הכי טוב בעולם.
זכרו שזה בסדר לקחת רגע לעכל, להבין, לקרוא, ללמוד ולבקש עזרה והכוונה מאנשי מקצוע, מקבוצות תמיכה, מהורים אחרים וכל זה כדי שנוכל להמשיך ולהיות דמות מבוגרת תומכת ומשמעותית עבור הילדים שלנו.
" אולי תגידו גם מה טוב בסקס ולא רק מה רע"
הרבה הורים משתפים אותנו בהרצאות שלנו, שכשהם כבר הצליחו לנהל שיחה על יחסי מין עם המתבגר או המתבגרת שלהם, הם מצאו את עצמם בעיקר אומרים להם מה לא לעשות, ממה הם צריכים להיזהר ושלדעתם הם צריכים לחכות עם זה כמה שיותר.
הרבה מהם גם משתפים שהם היו רוצים לדבר על מיניות בצורה אחרת וכן היו רוצים לדבר גם על החלקים הטובים, היפים והנעימים- אבל הם לא באמת יודעים איך לעשות את זה.
ראשית, לכל ההורים שמצאו את עצמם גם בשיחה כזאת, הם המון כוונה טובה שבסוף הלכה למקום יותר מניעתי נרצה קודם כל לבקש שתגלו חמלה כלפי עצמכם. רובנו לא ניהלנו שיחות כאלו עם ההורים שלנו ולכן אין לנו מודל לחיקוי בעניין הזה. גם הרבה מאיתנו שומעים, קוראים ורואים חדשות וכמעט כל מה שמדווח בחדשות בהקשר של מיניות והתבגרות אלו דברים מאוד מפחידים שהם לרוב הסיוט של כל הורה וזה מעורר בנו את הרצון והדחף להגן, למנוע ולשמור עליהם בכל דרך שרק אפשר. אז זה ברור שנגיד להם בעיקר מה לא לעשות, ממה להיזהר ובעצם נדגיש בפניהם בעיקר את הסכנות והחששות שיש סביב קיום יחסי מין.
אבל בואו נזכור שיחסי מין הם הרבה יותר מזה וכל עוד שהם קורים מתוך רצון אמיתי, תשוקה, סקרנות והתלהבות של שני הצדדים הם יכולים להיות דבר חיובי, מהנה ומענג.
וזה גם מה שאנחנו צריכים להגיד להם. אנחנו צריכים לעודד אותם לתקשר במיניות, להקשיב לעצמם, להקשיב לפרטנר שלהם. להיות במודעות למה שהם מרגישים שנכון עבורם, למה שהם היו רוצים לעשות ולוודא תמיד שגם מי שאיתם שותף לרצונות ולתשוקות האלו. אנחנו צריכים להזכיר להם שזה בסדר לא לדעת, להתבלבל, לעצור, להאט או להפסיק. אנחנו נציע להם לחקור ולגלות מה עושה להם טוב ואיך ולעשות את זה ואנחנו בעיקר נזכיר להם שלא משנה מה אנחנו פה בשבילם.
"אתה לא יכול להחליט אם לתת או לא לתת לילדך חינוך מיני- אתה יכול להחליט אם להיות שותף" מסטרס וגונסון
