נדמה שלא הרבה השתנה בין 1985, השנה בה הוקם הוועד ומתרחש המחזה לבין ימינו אנו. שחיתות שלטונית, תקיפת שומרי הסף ובית המשפט, הומופוביה וסטיגמה שעוד קיימת. אמנם הטיפול התרופתי כיום הפך את החיים עם HIV לפשוטים בריאותית ואפילו לכך שלא ניתן להדביק, אך המחלה החברתית עדיין פוגעת באיכות חייהם של אלו שחיים עם HIV. גם מתן המענה לאלו חסרי המעמד שחיים עם HIV ולא זכאים לטיפול, הצורך בהעלאת המודעות בציבור למיניות בריאה ובפעולה לצמצום ההדבקות החדשות נותר הכרחי כשהיה.

המצב הפוליטי המורכב שישראל נכנסת אליו, מעלה בנו חששות וסימני שאלה לגבי המשך קיום פעילויות שונות של הוועד והמשך מתן המענים שאנו מספקים כארגון חברה אזרחית, לאוכלוסיות שונות, בפרט לאלה הפגיעות ביותר. העבר לימד אותנו שממשלות שמרניות גוררות רגליים כשזה מגיע ל-HIV באופן שעולה בחיי אדם. כך היה עם ההתעלמות המכוונת של הממשל האמריקאי בשנות ה-80 שהביאה למותם של מיליונים, וכך גם היה ב-1997, תחת ממשלתו הראשונה של נתניהו, שאלמלא פסיקת בג"ץ הייתה נותרת בעמדתה ומסרבת לכלול את הטיפול התרופתי מציל החיים בסל הבריאות.

כדי שההיסטוריה לא תחזור, וכדי להתכונן לעתיד ולהרחיב את פעילותו של הוועד כארגון המיניות הבריאה המוביל בישראל, לך יש הזדמנות לתרום ולצפות בהפקה המדוברת ביותר של השנה, שקצרה שבחים מפה לפה.