HIV ומחלות מין

כחיובי ל-HIV, שמירה על בריאותך המינית, הגופנית והנפשית תשפר מאד את איכות חייך ותאפשר חיים ארוכים, בריאים ומלאים. מחלות מין בנוסף לנגיף ה- HIV מהוות סיכון בריאותי מתמיד שרצוי להימנע ממנו. אם המחשבה ש"ממילא אני כבר חיובי, לפחות אני יכול לוותר על קונדום עם חיוביים אחרים" חלפה בראשך, כדאי לדעת כמה עובדות חשובות על HIV, מחלות מין ומה שביניהם:

  • בעולם כולו ישנה עליה מתמדת במספר ההדבקות במחלות מועברות במין.

  • מתרבים המקרים של מחלות מועברות במין העמידות בפני הטיפולים המוכרים.

  • נוכחות של מחלה מועברת במין אחת מעלה בהרבה את הסיכוי להידבק במחלות נוספות.

  • הטיפול במחלות מין כאשר יש כבר נוכחות של HIV עשוי להיות מורכב יותר.

  • נשאי HIV, גם תחת טיפול תרופתי, נמצאים בסיכון מוגבר לסרטן צוואר הרחם ולסרטן הרקטום. סרטנים אלה קשורים לנגיף הפפילומה (HPV) אשר מועבר ביחסי מין.

Doctor's Visit

על מנת למזער את הסיכוי להידבק במחלות מין יש להקפיד על:

  • קבלת חיסון לצהבת נגיפית מסוג A ו-B (אשר לרוב ניתן במרכז האיידס בתחילת המעקב). אם אינכם בטוחים שהתחסנתם ניתן לבדוק רמת נוגדנים בבדיקת דם פשוטה המתבצעת בקופת חולים. בנוסף, מומלץ לקבל חיסון לנגיף הפפילומה (HPV) לפי התווית משרד הבריאות (נשים עד גיל 45, גברים עד גיל 26, השתתפות עצמית לפי הביטוח הרפואי.(

  • שימוש מתמיד בקונדום בכל יחסי מין, אשר מפחית באופן משמעותי את הסיכוי להדבקה ברוב מוחלט של מחלות המין, ואף מונע לחלוטין העברה של חלקן.

  • בדיקות סקר תקופתיות לגילוי מחלות מין נפוצות, לפחות פעם בשנה – ניתן לבצע דרך קופת חולים, דרך מרכזי האיידס או דרך מרפאות משרד הבריאות למחלות מין.

 

חשוב לזכור: גם קיום יחסי מין בין בני זוג החיוביים ל- HIV אינו בהכרח פוטר משימוש בקונדום כיוון שיש סיכון בהידבקות במחלות אחרות המועברות במין. על מנת להסיר את הקונדום בבטחה במקרה של פרטנר מיני קבוע במסגרת מערכת יחסים מבוססת אמון, מומלץ לבצע בדיקת סקר לגילוי מחלות מין נפוצות לשני בני הזוג, ורק לאחר קבלת תשובה שלילית ובכפוף לעצת רופא ה- HIV הקבוע ניתן להסיר את הקונדום בראש שקט.

הדרך העיקרית למנוע הדבקות במחלות מין היא שימוש קבוע בקונדום והתחסנות מפני מחלות להן קיים חיסון. על מנת להימנע מסיבוכים ונזקים בריאותיים, חשוב לבצע גם בדיקה תקופתית לגילוי מחלות לא סימפטומטיות וטיפול על פי הצורך.

 

סטאטוס חיובי ל- HIV אינו מקטין את הסיכון למחלות מין אחרות. למעשה ההפך הוא הנכון: מחלות מין נוספות כמו עגבת (סיפיליס), גונוריאה (זיבה), כלמידיה, הפטיטיס ומחלות שונות הנגרמות על ידי וירוס הפפילומה, נצפות בשיעור גבוה יותר בקרב אוכלוסיה חיובית ל- HIV מאשר בכלל האוכלוסיה. בנוסף, חלק מהמחלות הללו עשויות להיות חריפות יותר וקשות יותר לטיפול בנוכחות נגיף ה-HIV.  עגבת (סיפיליס), לדוגמא, מופיעה לעיתים אצל נשאי HIV כבר בשלב המתקדם שלה (עגבת שניונית ושלישונית) קרוב מאד יחסית להדבקה, בשלב שבו היא כבר עשויה לפגוע במערכת העצבים ובמח, והטיפול בה הופך להיות מורכב יותר.

 

מניעת מחלות מין אצל חיוביים אינה שונה משאר האוכלוסייה, ובעקבות הסיכונים המוגברים יש להקפיד עליה אף יותר. מניעה ראשונית באמצעות שימוש מתמיד בקונדום בקיום יחסי מין היא היעילה ביותר. לאחריה, מניעה שניונית באמצעות בדיקות תקופתיות, וקבלת טיפול מיידי במקרה של הדבקה היא בעלת חשיבות רבה, כיוון שגם במקרה הזה, גילוי מוקדם וטיפול מהיר ויעיל – מונע סיבוכים והדבקות נוספות.

דברים שחשוב להקפיד עליהם בטיפול בזיהומים אופורטוניסטיים ובשמירה על מערכת החיסון

כאשר רופא ה- HIV רושם לך, במידת הצורך, טיפול שאמור למנוע התפתחות של חלק מהזיהומים האופורטוניסטיים, חשוב לשאול אותו לגבי תופעות הלוואי האפשריות לתרופות שרשם לך, וליישר עמו קו לגבי האופן שבו צריך לנהוג במידה ומופיעה לך פריחה בגוף, או תופעות לוואי אחרות הקשורות למערכת העיכול או סיבוכים אחרים. יש להדגיש כי לא בכל המקרים הטיפול המונע אכן מצליח למנוע את הזיהום.

 

כדי לסייע במניעת מחלות מסוימות, חשוב גם לאמץ הרגלים בריאים שממזערים את סיכויי החשיפה לגורמי הסיכון. כך למשל, אם ספירת ה CD4 שלך נמוכה ולא נחשפת בעבר לטפיל הטוקסופלסמה מומלץ להימנע מאכילת בשר נא או בשר שלא בושל כראוי (לכל אוהבי הקרפצ'יו), להקפיד על שטיפת ידיים אחרי כל התעסקות עם בשר נא או אחרי עבודה בגינה (הטפיל יכול להיות בקרקע) או טיפול בחתולי רחוב, ובמידה ויש בבעלותכם חתול, לשטוף את הידיים היטב אחרי כל התעסקות עם ניקוי ההפרשות שלהם (ניקוי ארגז החול).

בנוגע להשפעות העישון על החיים עם HIV ניתן לקרוא בהרחבה בפרק "סגנון חיים ואיכות חיים".

הפטיטיס (דלקת כבד נגיפית \ צהבת C)

דלקת כבד נגיפית הנגרמת על ידי הנגיף HCV - Hepatitis C Virus  היא אחת המחלות הנלוות המשמעותיות ביותר עבור אנשים החיים עם  HIV. הדבקה כפולה ב- HIV וב-HCV  הופכת את הטיפול בשתי המחלות למורכב  יותר ואת סיכויי התחלואה הנלווית ואף את התמותה למעט גבוהים יותר.

 

כיום ידוע כי ל-HIV  יש השפעה ישירה על התקדמות מחלת הכבד, במקרים בהם יש הדבקה בשני הנגיפים. המשמעות היא שבקרב אנשים החיים עם HIV , מחלת הכבד הנגרמת על ידי HCV, צפויה להיות סוערת יותר מאשר באנשים ללא HIV. בנוסף, הסיכון שלהם לפתח פגיעה כבדית משמעותית הוא גבוה יותר. לכן, כל אדם המאובחן עם HIV עובר מיד בדיקות לשלילת נוכחות שלHCV , גם אם אינו מתלונן או מראה סימנים של מחלת כבד. כן מומלץ לחזור על הבדיקה באופן שיגרתי פעם בשנה במסגרת הבדיקות המתבצעות במרכז הרפואי.

 

משמעות נוספת של הדבקה כפולה ב- HIV וב- HCV היא בכך שחלק מהתרופות הניתנות לטיפול באחד מהנגיפים משפיע גם על השני. בפועל עובדה זו מחייבת כל אדם שמתחיל טיפול ב- HCV לקבל טיפול מלא גם ל- HIV, ולבחור פרוטוקול טיפולי נגד HIV שאינו יוצר תגובות בין-תרופתיות שליליות.

 

בנוסף, חשוב להבין את דרכי ההדבקה ב- HCV ולנסות להימנע מהתנהגות המהווה סיכון להדבקה. דרכי ההדבקה ב HCV דומות לאלה של HIV, כלומר בחשיפה לדם או דרכי מין של נשא HCV, אך סיכויי ההדבקה שונים. בעוד שרוב ההדבקות ב-HIV הן כתוצאה מיחסי מין לא מוגנים, רוב נשאי ה- HCV נדבקו בעקבות שימוש משותף במזרקים, מקצתם נדבקו בעקבות קיום יחסים לא מוגנים, ובחלק מהמקרים דרכי ההדבקה לא ידועות.

 

לאחר ההדבקה, הנגיף חודר לתוך תאי הכבד. מערכת החיסון שלנו מזהה את התאים המודבקים, ומסלקת אותם מהגוף. למרות זאת, ברב המקרים, מערכת החיסון לא מצליחה להשתלט על כל התאים המודבקים, וכך נשארים בגוף תאים המכילים את הנגיף, אשר בדומה לנגיף ה HIV -ממשיך להדביק תאים אחרים. מצב זה בו הנגיף לא מסולק מהגוף מכונה דלקת כבד כרונית, אשר עשויה להוביל לשחמת הכבד ולצורך בהשתלת כבד. מבין אלה שנדבקים ב-HCV, רק כ– 20% יחלימו לגמרי ו"יסלקו" את הנגיף מגופם ללא טיפול תרופתי נוסף.

 

בשנים האחרונות קיים טיפול תרופתי אפקטיבי, הנמצא בסל התרופות והמביא לריפוי מלא מ-HCV, לאחר טיפול הניטל דרך הפה של עד 3 חודשים.